״מן המפורסמות היא שרווק בעל אמצעים זקוק לרעיה" – מ-1813 ועד היום משפט פתיחה זה, שג׳יין אוסטן כתבה כמובן באירוניה, הגדיר דורות של מערכות יחסים זוגיות אמיתיות או מדומיינות של קוראות וקוראי הרומן שהיה לקלסיקה. עכשיו במהדורה מוערת מיוחדת הכוללת דברי ביאור ופרשנות של אביגיל קנטורוביץ' לטקסט המקורי וגם איורים.
למר בנט, הבעלים של אחוזת לונגבורן בהרטפורדשייר, יש חמש בנות. הבעיה היא שאת הנחלה ניתן להעביר רק ליורש זכר, והכסף שייוותר לחלוקה בין הבנות אינו מספיק כדי לכלכל אותן ברווחה. לפיכך, הכרחי שלפחות אחת מהבנות תתחתן היטב כדי לתמוך באחרות.
מוסכמות חברתיות, מעמד האישה, דעות קדומות ושיפוטיות – את כל הנושאים הללו שוזרת ג׳יין אוסטן בעלילת ספרה השני והידוע ביותר, שבמרכזו סיפור אהבתם הגדולה של אליזבת ודארסי; רומן שמעולם לא איבד מהרלוונטיות שלו, כי התמה הרומנטית שלו – מאויבים לאוהבים – העניקה השראה לאינספור סיפורי אהבה שנכתבו מאז.
"דארסי וליזי מחכים לכן בין דפי הספר הזה", נכתב בהערה מקדימה למהדורה זו, "וכך גם פיסות מידע היסטוריות, עיצוביות, אופנתיות וחברתיות, שכולן נועדו למטרה אחת: לאפשר קריאה בספרה של אוסטן כפי שנועד להיקרא: ברצף ובהנאה".
מן המפורסמות היא שרווק בעל אמצעים זקוק לרעיה (1).
אף שידוע רק מעט על רגשותיו או דעותיו של גבר כזה עם הגיעו לסביבה חדשה, אמת זו חקוקה עמוק כל כך בתודעתן של המשפחות השכנות, עד שמייד הן רואות בו רכושה החוקי של מי מבנותיהן.
"מר בנט היקר," אמרה לו אשתו יום אחד, "האם שמעת שנמצא סוף־סוף שוכר לנת'רפילד פארק (2)?"
מר בנט השיב בשלילה.
"אכן כן," היא ענתה; "גברת לונג היתה כאן כרגע וסיפרה לי הכול."
מר בנט לא הגיב.
"אתה לא רוצה לדעת מי שכר אותו?" קראה אשתו בקוצר רוח.
"את (3) רוצה לספר לי, ולי אין התנגדות לשמוע."
זו היתה הזמנה מספקת מבחינתה.
