אסופת טקסטים שכתבה חברת קיבוץ בארי, עטר מאור – על משפחה אחת שחייה ניצלו בשבעה באוקטובר 2023, אבל השתנו לבלי הכר. אם נהיה מתחיל בשבעה באוקטובר בממ"ד שבקיבוץ בארי, ומספר על קורותיהם של אמא ושני ילדיה בזמן שאב המשפחה לוחם בחוץ עם כיתת הכוננות. בכתיבה ספונטנית, שנעה בין הקונקרטי לפואטי, מספרת מאור על השעות בממ"ד, החילוץ, הפינוי ועל ההתמודדות היומיומית אחרי.
"לא התכוונתי לכתוב ספר", כתבה מאור בפייסבוק. "ימים ספורים לאחר השבעה באוקטובר המילים הצטרפו זו לזו באופן בלתי נשלט. בשתיים לפנות בוקר, בשלוש, כשהשינה הייתה רחוקה ממני. או בזמן נהיגה, כשמצאתי את עצמי עוצרת בצד הדרך לכתוב את מה שמבקש להיכתב, ועכשיו [...] על אימת מוות, על שרירותיות בלתי נסבלת, על חברה אהובה ומשפחתה שנחטפו לעזה, על מאבק שלא נגמר על המובן מאליו, על משפחה, על תמימות ילדים שאבדה, על קהילה, על בית והיעדרו, על נקודות אחיזה, ועל היום שאחריו שום דבר כבר לא אותו הדבר".
הדימוי על הכריכה: "העץ הגדול ליד חדר האוכל”. זיוה ילין, מסדרת “לילה בבארי”
מפרקת מדף מארון הבגדים. מפנה. מביאה מנורה קטנה ושמיכה. רק שלא אצטרך להכניס אותם לשם. בבקשה שלא אצטרך להכניס אותם לשם. דפיקות פראיות בדלת, אני יודעת שניתן לשבור אותה. צעקות בערבית. מכניסה את הילדים שלי לארון.
הילדים שלי בארון.