השנה היא 1977. בקריית מוצקין, נער בן 16 עוקב בדריכות אחרי מכבי תל אביב, אז קבוצת הכדורסל של ישראל, שמצליחה לראשונה בתולדותיה לעלות למשחקי גמר גביע אירופה לאלופות. ג'ימי – נער מופנם שמתאמץ להיראות ולהתנהג "נורמלי" כמו שאר בני גילו – מסתיר שני סודות גדולים: האחד, שהוא נמשך לבנים; והשני, שהוא מאוהב בחבר הכי טוב שלו, שמצידו יוצא עם החברה הכי טובה של ג'ימי.
בזמן שקבוצת הכדורסל הישראלית הקטנה צריכה לפגוש ענקיות כדורסל כמו צסק"א מוסקבה ומובילג'ירג'י וארזה, ג'ימי נאלץ לפגוש באתגרים משלו, וגם מגלה תגלית מטרידה: כשהוא בדיכאון ורע לו (מה שקורה לא מעט), מכבי מנצחת; וכשהוא מאושר וטוב לו (שגם זה קורה לפעמים), מכבי מפסידה.
אהבה בקריות, רומן התבגרות ישראלי מקורי, מצחיק ונוגע ללב, הוא הרומן הראשון של המשוררת, העיתונאית והמתרגמת מיקי מלץ. האיור על הכריכה: ישראל דרור חמד.
שמי ג'ימי. אני בן שש־עשרה. לפני שאהיה בן שבע־עשרה יזיינו אותי בתחת, מה שעתיד לגרום לי לטראומה רצינית; אני גם עומד לפגוש את אהבת חיי ולחלום עליה בסתר, בלי הרבה סיכוי לזכות בה במציאות — ומלבד זאת צפויים לי, בשנה הזאת, עוד כמה ניסיונות קשים.
אבל בינתיים אני רק בן שש־עשרה, ואני לא יודע מה עתיד לקרות לי בשנה הקרובה, כמו שאתם לא יודעים מה עומד לקרות לכם. היום שבו התחיל הכול היה, כמובן, יום חמישי. כל הדברים החשובים בחיי קרו בימי חמישי, שלא לדבר על כך שזה היום שבו נולדתי. יום חמישי, ה־7 באפריל 1960 בשבע בבוקר, בבית החולים "אלישע" בחיפה.
