ארנה קזין ממליצה בחום - "יצירה שראויה לקוראות רבות וקוראים רבים" - לא נקרא?
שעת אפס הוא ממואר חכם ומעורר מחשבה שכתבה בגוף שלישי טליה אפלבאום פלד - פסיכולוגית קלינית, מרצה, אישה, אמא, המתאשפזת לחודש בבידוד להשתלת מח עצם. בבת אחת היא מופשטת ממעמדה ומתפקידיה, והופכת לחולה אנונימית הנושאת עמה פיסות געגוע ותהומות של חרדה.
הממואר, הפותח צוהר אל נפשה המיוסרת של האישה החולה המצויה בבידוד, בין החיים למוות, רואה אור בשְׁתַּיִם - בית הוצאה לאור שייסדו מירי רוזובסקי ואורנה לנדאו ב-2021, במטרה לאפשר מרחב ספרותי חדש לקוראים וקוראות ולכותבים וכותבות של ספרות מקור.
היא כבר לא פסנתרנית רגישה, מרגשת באינטרפרטציות שלה ליצירות רומנטיות — בעיקר שומן, שופן, ברהמס. היא כבר לא חלילנית מוכשרת שמאלתרת עם חברים מוזיקאים בדירות תל אביביות ישנות. היא לא שחקנית, היא לא סטודנטית לפסיכולוגיה. היא לא פסיכולוגית קלינית בעלת מכון לפסיכותרפיה, מובילה קול אחר, חופשי והדדי יותר בתחום. היא לא מרצה עוד בבית הספר לפסיכותרפיה ובמגמה הקלינית, מתוגמלת בעיניהם האוהבות של תלמידיה [...]
[...] עכשיו, ביוני 2015, היא בת חמישים. חולת לימפומה מסוג נון הוצ'קינס ממין נקבה. זאת מחלה קשה עם סיכויי שרידות בינוניים. אבל היא לא "מסתכלת על סטטיסטיקות". שרידות זו מילה שהיא מבינה. בגוף.
זאת מחלה חוזרת - היתה ברמיסיה תשע שנים. היא כבר אחרי ביופסיה, פט סי־טי ובדיקת מח עצם. אין רגישויות ידועות לכימותרפיה. יש רגישות לאובדן אהבה.
