14 סיפורים קצרים ונובלה אחת ארוכה בספרה השני של בלה שגיא, מחברת שבר ענף ירוק, שניהם בהוצאת שתיים.
שני זרים נפגשים בחדר המדרגות באזעקה, זוג תועה בין הריסות הקשר שלו ברומא, שני אחים ששורשי ילדותם כפותים בצער וכאב מתמודדים עם עברם על רקע גסיסת אביהם – הסיפורים נעים מכפר רוסי בתחילת המאה העשרים למלון מפונים בתל אביב, וכולם עוסקים בהגירה, בושה ואובדן, אך גם מספרים רגעי חסד קטנים, מציעים חמלה ואפשרות, ולו לרגע, להישיר מבט.
הספר "כתוב ברגישות ומשרה תחושה של אותנטיות והיעדר זיוף", כתב המבקר אריק גלסנר בידיעות אחרונות. "אין זה אומר שכל הסיפורים בקובץ באותה רמה, אך אלה שמצוינים מצליחים לזרוח מתוך ההומניזם העמוק שבהם".
הציור על העטיפה: אן בן אור
הם לא אומרים לילד לכמה זמן הם משאירים אותו שם. היה ברור שזה לא רק לילה אחד כמו שאמא היתה נוסעת פעם לבקר את סבתא בסנטוריום על הים, כי הם ארזו לו גם בגדי חורף וגם בגדי קיץ. הוא שם לב לזה. הוא שם לב להרבה פרטים שילדים אחרים לא שמו לב אליהם, כמו הצבע המתחלף של היום או עומק יללות הבדידות של התנים. הוא ידע מגיל צעיר מאוד שהוא שונה מהילדים האחרים שהיו מתרוצצים בכפר, ואמא היתה אומרת שהוא רגיש, אבל בקול שלה היתה גם גאווה וגם רעד כזה שהילד לא ידע לפרש אז, אבל הבין שהיא דואגת. הוא בתגובה היה לוחץ לה חזק את היד כדי שתרגיש שהוא חזק יותר ממה שהיא חושבת, אבל היא רק ליטפה את הזרוע הדקיקה שלו בחזרה.
