שנות השלושים באלג'יריה. זמן הקציר, שאמור להביא גאולה, אבל אש ואפר מכלים את התקווה. בפעם הראשונה בחייו רואה יוּנֶס הצעיר את אביו בוכה.
אובדן היבול והקרקע מאלץ את המשפחה להגר מהכפר לעיר, ובשל קשיי המחיה מופקד יוּנֶס בידי דודו ורעייתו הקתולית, המנהלים בית מרקחת ברובע האירופי באוראן. אלו ימי מלחמה, והדוד - הפעיל בתנועה הלאומית האלג'ירית - נעצר ומחליט לעבור עם משפחתו לעיירה הקולוניאלית הססגונית רִיוֹ סָלָאדוֹ.
יוּנֶס משתלב בקהילת המתיישבים הצרפתים, ורוקם שם קשרי חברות אמיצים. כאשר פרצי אלימות אכזריים ובגידות משסעים את אלג'יריה הקולוניאליסטית בימיה האחרונים, כל הבריתות מתפרקות. אך שני דברים אדם לא שוכח: את מולדתו ואת אהבת נעוריו.
יַסְמִינָה חַדְרָה הוא שם העט של הסופר האלג'ירי מוחמד מולסהול, יליד 1955, אשר שירת כקצין בצבא אלג'יריה ובשל הצנזורה בחר לפרסם את יצירותיו בשמה של רעייתו. בשנת 2000 היגר עם משפחתו לצרפת, שם חשף את זהותו האמיתית כסופר. חובו של היום ללילה, שראה אור ב-2008, זכה בפרסים רבים ועובד לסרט קולנוע.
החיים בנויים מעליות ומורדות, ואף אחד לא יודע היכן בדיוק עוברת דרך האמצע. אנחנו גם לא יכולים לסמוך רק על עצמנו. הרעה שנופלת עלינו לא מתריעה לפני בואה. היא ניחתת עלינו כמו הברק, וכמו הברק היא נסוגה, בלי להשתהות על החורבן שהיא ממיטה. אם אתה רוצה לבכות, תבכה; אם אתה רוצה לקוות, תתפלל, אבל אנא ממך, אל תחפש את האשם במקום שבו לא תמצא פשר לכאב שלך.
