הליכה בלי מטרייה בין כמה מהטיפות היפות ביותר של גשמי הספרות העברית – בתנ"ך, בספרות האגדה, בשירת ספרד ובשירת משוררים בני זמננו בלהבות הלב וענני הגשם מאת דרור בורשטיין, המציע התבוננות בתופעת טבע מוכּרת: מים מן השמיים.
את ההתבוננות הזו מלמדים משוררים. ההתבוננות נובעת מדרך חיים שאפשר לכנותה "דרך השירה", דרך חיים המבוססת על האמונה או על ההבנה ששום דבר אינו סתמי. אבל קריאת הספרות אינה תכליתו היחידה של הספר: הוא מבקש להיעזר בספרות כדי לשמור על נוכחוּת בחיי היומיום, ולא רק בעונת הגשמים.
לפנינו פרק חדש בעבודתו המתמשכת והנפלאה של בורשטיין שעניינה חזרה אל העולם דרך הספרות, והוא מצטרף לספרים קודמים בהם תמונות של בשר (2014), אדם בחלל (2018), פליטי אור (2019), לטובת הציפורים (2019), הווה (2020), עולם קטן (2021) ועוד.
לא ייתכן יחס שירי לעולם אם אדישים אליו. כוונתי לדברים פשוטים: מה עושים כשהולכים מפּתח הבית ועד לאוטובוס? יהיו שם אולי עצים, פרחים, חרקים, ציפורים, אנשים, בתים, פחי אשפה. יהיו שם דברים שאפשר לגעת בהם כמו גזעי עצים, דברים שאפשר לרחרח כמו פרחים בגדר חיה, דברים שאפשר להביט בהם או לשומעם כמו קריאת עורב על פינת בניין, ירח חיוור של בוקר, חתול ישן על פח אשפה ירוק… השאלה היא אם משהו מההתרחשות הזאת, בחמש הדקות עד לתחנת האוטובוס, קיים עבורך או שהוא רקע שאפשר להחליפו באחר מבלי שתבחין בכך.
