רומן בריטי קלסי על ארבע נשים, שונות בתכלית האחת מרעותה, שעוזבות את לונדון האפרורית והגשומה בעקבות מודעה שקראו בעיתון ויוצאות לחופשה חלומית בטירת סן סלבטורה, המשקיפה על נוף מלא הוד בריביירה האיטלקית.
כל אחת מהן מבקשת לברוח מחיי היומיום החדגוניים שלה – לאחת בעל רודני, לשנייה בעל מנוכר, לשלישית בעל בוגדני והרביעית כלל אינה רוצה בעל – ואף אחת מהנשים לא תשוב ללונדון כשם שעזבה אותה.
בספרה המצליח ביותר – שהיה לרב מכר מיד עם פרסומו ב-1922, עובד למחזה בברודוויי וגם לסרט שהיה מועמד לפרס האוסקר – מלווה הסופרת הבריטית, ילידת אוסטרליה, אליזבת פון ארנים את ארבע הגיבורות במסע של התפכחות והתאהבות. בהומור דק ומושחז והרבה אהבה לטוּב האנושי ולאיטליה, היא מסייעת להן להשיל מעצמן את קבעונותיהן, צרותיהן, חרדותיהן ואמונותיהן, ולגלות את האני האמיתי ואת יופיין תחת השמש והים הכחול של איטליה, בעודן אפופות ניחוחות משכרים של פרחים ונופים מרהיבים.
תחילתו של המעשה ביום פברואר אחד אחר הצהריים במועדון נשים בלונדון — מועדון לא נוח ויום עגום. גברת וילקינס, שבאה מהמפסטד לקניות ואכלה את ארוחת הצהריים במועדון שלה, לקחה את ה״טיימס״ מהשולחן בחדר העישון, סרקה בעצלתיים את טור המודעות האישיות וראתה:
ליודעים להעריך ויסטֶריה ושמש. טירה איטלקית קטנה מימי הביניים על חוף הים התיכון, להשכרה לחודש אפריל. משרתים נחוצים נשארים. תיבה 1000, ה״טיימס״.
זה היה רגע ההתעברות. אולם כמו במקרים רבים אחרים, המתעברת לא היתה ערה לכך באותו רגע עצמו.
