פנינה ספרותית על "הקיץ שלפני החשכה", רגע לפני מלחמת העולם השנייה – קיץ 1936 שבו שטפן צווייג, יוזף רות ואירמגַרד קוֹיְן חוגגים בעיר הקיט הבלגית אוסטנדה עוד פעם אחת את החיים כפי שרק הנואשים יכולים לחגוג.
צוויג מחליט לנסוע לעיר הקיט לאחר שנישואיו מתפרקים והמו"ל בגרמניה מודיע לו שלא יוכל להמשיך להוציא לאור את ספריו עד להודעה חדשה. עם אהובתו לוטה אלטמן ומכונת כתיבה מגיע צוויג לפגוש את חבר הנפש ואיש סודו, הסופר יוזף רוֹת. באוסטנדה רוֹת מתאהב באירמגַרד קוֹיְן היפהפיה ומלאת התשוקה, שאף היא גולה מארצה.
צווייג, רוֹת ועוד רבים מהסופרים, אנשי הרוח והמהפכנים הגולים ממולדתם מרגישים באוסטנדה, ולו רק לרגע, שהם בנמל מבטחים. כשאדמת אירופה כולה מתחילה לרעוד סביבם, הם מגלים עד כמה הם לכודים בחופשתם וצופים מעיר הקיט כיצד העולם נמצא על סף תהום, בספרו של הסופר, העיתונאי ועורך מוסף הספרות של דר שפיגל, פולקר ויידרמן.
קיץ בחוף הים הצפוני, ובקתות הרחצה הססגוניות זוהרות בשמש. שטפן צווייג יושב במרפסת בקומה השלישית בבניין לבן על השדרה הרחבה של אוֹסטֶנדֶה. הוא משקיף אל שפת הים. מאז ומעולם חלם להיישיר כך מבט אל הקיץ, אל החלל הריק, לכתוב ולהביט. בקומה מעליו מתגוררת מזכירתו, לוטֶה אלטמן, שהיא גם מאהבתו זה שנתיים; עוד מעט היא תרד אליו ותביא איתה את מכונת הכתיבה והוא יכתיב לה את ״האגדה״ שלו ותמיד יחזור אל המקום התקוע, שהוא לא יודע להמשיך ממנו. כך קורה כבר כמה שבועות.
