סיפור בלשי מפותל ומקורי באחת מיצירותיו המוקדמות של הסופר הרוסי הגדול ולדימיר נבוקוב, במהדורה הכוללת פתח דבר מאת המחבר, שנכתב עבור המהדורה האמריקאית של הספר.
סמוּרוֹב, גיבורהּ הראשי והאומלל של הנובלה, הוא מהגר רוסי שחי בברלין בשנות השלושים של המאה העשרים. הוא הוכה והושפל על ידי בעלה הקנאי של המאהבת שלו, אינו מסוגל לשאת את ההשפלה ומחליט להתאבד. אולם גם ב"חיים שלאחר המוות" ה"אני" שלו, שלא מת עד הסוף, ממשיך לחפש את ההוכחה לעובדת קיומו בין האנשים שהכיר, שעסוקים בעיקר בחייהם וממעטים להעניק לו את תשומת הלב שהוא מחפש. שוב ושוב חווה "עד הראייה" השפלות ובזיונות, וגם אהבה נכזבת. וכל זאת בזמן שהוא בולש אחר אדם ששם משפחתו סמורוב, שאת חידת זהותו מגלה המחבר רק בסוף הנובלה.
נבוקוב משרטט ביד אמן חקירה שנוטל על עצמו הגיבור, אשר מובילה אותו דרך גיהינום משופע במראות ומסתיימת במיזוגן של שתי דמויות לאחת.
כעבור זמן מה – אם בכלל אפשר לדבר כאן על זמן – התברר שאחרי בוא המוות מחשבת האדם ממשיכה לחיות מכוח ההתמד. משהו היה מהודק סביבי – ספק תכריכים ספק עלטה צפופה ותו לא. זכרתי הכול – את שמי, את חיי הארציים – בצלילות זכוכיתית, והתנחמתי לבלי די שאין עוד מקום לדאגה.
