סל קניות
סל הקניות ריק
חזרה לחנותשירי אלמנה
דפנה זילברג
"לפני כמעט שלוש שנים, בעלי, נבו זיו, עיתונאי ועורך ב'ידיעות אחרונות', סופר ילדים ומחזאי, מת מסרטן. הוא השאיר אחריו אותי ואת שני ילדינו. כבר כמעט שלוש שנים אני כותבת את שירי אלמנה, והם מעין יומן מסע בתוך האבל" – כך כותבת הבמאית, המחזאית והמרצה דפנה זילברג בפתח ספרה הראשון, שכותרת המשנה שלו היא מונולוגים שהיו פעם דיאלוג.
בפרגמנטים שיריים־פרוזאיים זילברג מתארת בלשון בהירה וחשופה את המיטה הזוגית שהתרוקנה, את תחושת הבדידות הלופתת ברגעים משפחתיים קטנים, ואת הגעגוע למה שהיו אמורים להיות חייה. בד בבד, היא מאירה רגעים של התמודדות אמיצה, של שמחות קטנות ושל כוחם של החיים הממשיכים, למרות הכול. "בספר מתרחש מפגש מרתק בין עולם הבמה ועולם הכתיבה, ונוצרת שפה חד פעמית, שילוב ייחודי של סוגה וסגנון", נכתב על הספר באתר הוצאת לוקוס.
מתוך שירי אלמנה
הילדים בסדר
רק רציתי לספר, שהילדים בסדר.
הקטנה התחילה גן חדש והיא פורחת.
צוחקת, רוקדת, שרה,
עוזרת לילדים שקשה להם.
נפרדת ממני בקלות.
והגדול חזר לחברים ולגננות האוהבות שלו.
בקיצור,
הילדים בידיים טובות.
ואני?
אני לא בטוחה בדיוק מה שלומי.
אני מחכה שתשאל ואתה לא שואל.
גם אני התחלתי גן חדש הבוקר, פעם ראשונה בלעדיך.