אין ריקוד כזה ולא היה

אין ריקוד כזה ולא היה ולכן נרקוד אותו ונדבר בשבחו מאגד את מיטב מאמריו של המשורר והמבקר חזי לסקלי על מחול, על שירה, על אמנות, יחסה לחיים ומקומה בהם, כפי שפורסמו בשנים 1992-1980 בהעיר – המקומון התל אביבי שלסלקי היה מבקר המחול האימתני והעילאי שלו מקיץ 1981. מאיר ויזלטיר אמנם הכתיר את לסקלי בשם "המשורר האחרון", אך אהבתו הראשונה של לסקלי הייתה הריקוד, ומדי שבוע הוא פרסם בהעיר מסות זעירות, מדהימות בצלילותן ומסחררות בעומקיהן.

לצורך הכנת הספר קרא עודד כרמלי, עורך המבחר שלפנינו, יותר מ-500 גיליונות העיר, והוא כותב בפתח הספר: "אינני מתלונן. נהניתי וקינאתי מאוד. ובכל זאת, צריך למנן. הספר נחלק לשתי חטיבות, שתיהן מסודרות כרונולוגית. בחטיבה הראשונה והעיקרית יבואו ביקורות, ראיונות וכתבות בנושא מחול. אחר כך יתאפס ציר הזמן ויבואו מאמרים שפשוט לא יכולתי להשאירם על המפתן. כעיתונאי כתב לסקלי על כל נושא תחת השמש. באחד מטוריו, למשל, ערך ביקורת ריחות – בשמים, אבל גם דיאודורנטים וריחות כלליים של רחוב – ובסוף הספר תמצאו כמה טעימות, או הסנפות, ממנו. בהמשך פרסם טור אישי בשם "יוֹמַן הַנִּרְגָּן", שחושף טפח שרירי מהשקפותיו על שירה ועל משוררים".

את הקובץ חותמים שני אפילוגים מאירי עיניים: גבי אלדור, שהחליפה את לסקלי כמבקרת המחול של העיר לאחר מותו, סוקרת את הכוריאוגרפיות שלו עצמו; ואלון אלטרס – סופר, משורר ומתרגם, שהיה ידידו הקרוב של לסקלי – מאיר את החוטים הקושרים בין שירת לסקלי לאהבת המחול שלו.

על העטיפה היפה בעיצוב עידן אפשטיין: הרקדן יוסי יונגמן. צילום: שוש קורמוש