"את הלווייתן של סבא קראתי בנשימה עצורה", כתבה מרית בן ישראל בבלוג המצוין שלה, עיר האושר. "לא חסרים סבים ונכדים בספרי ילדים ונוער אבל גיבורי הספר הזה חפים מכל קלישאה. ובעצם הספר כולו כזה, עניין נדיר עד כדי פלא (ואין לי שום היכרות עם העוסקים במלאכה). במהלך הקריאה תהיתי אם זאב סמילנסקי המחבר יצליח להשלים את המהלך שעשה והסרתי את הכובע בסופו".
האומנם סבא צודק, והמנהלת הערמומית גונבת את הדג של יום רביעי ומחביאה אותו במגירה סודית? או שאלה סתם תכסיסים הזויים של סבא, שיש להם מטרה נסתרת? התשובות בספרו הראשון לילדים/ות של זאב סמילנסקי, מעשייה משפחתית מלאת חיים המכונה גם "סיפור לסבאים וסבתאות להקריא לנכדים ונכדות", המלווה בציורים של רותי קפלנסקי.
סבא רוצה מאוד להתחבב על אמיר. לו רק אמיר ושני אחיו – אדם הגדול ואורי הקטן – היו אוהבים אותו כמעט כמו שהם אוהבים את סבתא שלהם! כשסבא וסבתא באים לבקר את אמיר ומשפחתו בבריסל, סבא מנסה למשוך אליו את ליבו של אמיר בשיטות המיוחדות רק לו.
אמיר יושב בכניסה מול שער בית הספר ומחכה שמישהו יבוא לקחת אותו. מי זה יהיה היום? אולי אמא, כמו כמעט תמיד? אולי אבא, כמו שלפעמים? או אולי סבתא? הכי כייף אם זו תהיה סבתא, היא הלוקחת–הביתה הכי טובה. ואולי זה יהיה סבא... אמיר מקמט את מצחו. אין לו כוח לסבא הזה עם השטויות שלו.
