יחסי עם ג'וני מ' - סיפורים

"תארי לעצמך, אני לא יכול לראות את הפנים שלי בבוקר, לפני שאני יוצא."
זו לא השיחה הראשונה שניהל איתי האיש ההוא בטלפון, בעלה של המאהבת של בעלי. אדם צריך לדעת מי בצוות שלו. להתחתן, חשבתי לפני זה, אמור לנסח את השאלה, אבל החתונה הזאת לא עמדה במשימה.
אחרי שחזרנו מהמלדיביים, אם כי לא מייד, התברר לי שגם אשתו של המטלפן, או שבעיקר היא, הסתפחה לצוות שלנו, לא בטלפון אלא בחיי הממש.
מעניין איך זה משפיע מייד על הקונסטלציה של משק הבית. מזל שקבעתי עוד קודם את בואו של האינסטלטור, והנה הוא פה.
"קפה?"
אני יוצאת החוצה עם המגש. הפתעה: הבּיוּבן בא בלוויית אשתו, וזו יושבת וסורגת על גדות הבור המוקף פריחת נרקיסים בזמן שבעלה יורד לתחתיתו. מי מהם שומר על מי? אני שואלת את עצמי.
בעיקרון זה פתרון, גם אני יכולה ללכת אחרי בעלי לכל מקום, הרי נאמר שיהיו לבשר אחד. אבל לרוב לא ניתן לעשות זאת באופן ישיר כל כך. תמיד רציתי לגור על אי, שם אף אחד אינו יכול לעזוב את אף אחד ויש הרגשה, אולי, שכינוסם של האנשים יחד איננו מקרי כי רצועת האוויר הנמתחת ביניהם תמיד מוגבלת.
"הוא הגביהַ את הראי," אומר בטלפון איש הצוות החדש שלי.
"טוב, הוא גבוה," אני עונה בשמץ גאווה.
"את יודעת מתי הם נפגשים?"
וככה הוא ואני מופיעים על הגבעה מול הים: איש הצוות, שלמד זאת ב"מסתערבים", מחופש לערבי ואני לליידי. צבא ההגנה לישראל תמיד הילך עליי קסם, עוד מילדותי הפנמתי את התגלמות כוחה הצודק של השיטה הישראלית.