"חביבה נולדה מתוך צורך עמוק לתת ביטוי לימים אחרים במרחב הלבנטיני שלנו, מרחב מגוון המאפשר ניגודים וסתירות ואפשרויות לקיום", אמרה נטלי מסיקה, מחברת הרשומון חביבה – מועמד ברשימה הקצרה לפרס ספיר לשנת 2024 – העוסק בחייה ומותה של הדיווה היהודייה חְבִּיבָּה מְסיכָּה (1930-1903), שנולדה ברובע היהודי בתוניס.
ברומן הבנוי כרשומון, מנסה מסיקה לפצח את חידת חייה הסוערים ומותה הטרגי של הזמרת, שהיתה שחקנית ראשית בתיאטרון של תוניס, הקימה תיאטרון משלה, הופיעה על במות במולדתה תוניס ובאירופה, והתחבבה על פיקאסו ועל קוקו שאנל.
דודתה של מסיכה, המאהב הצרפתי שכמעט נישאה לו, ז'ולי שנאספה מהרחוב כדי שתופיע לצדה בתיאטרון, בעלה הקנאי שרצח אותה כשהיתה רק בת 27 – כל אלה ועוד מספקים הצצה אותנטית לתקופה שבה פעלה מסיכה ומעניקים יותר מדרך אחת לפענח את סוד קסמה של אישה שהקדימה את זמנה.
מי חי כמוך, את יכולה לתת לי דוגמאות? גם לא אחרי שהתקדמנו (לאן?), ביטלנו את מרבית האיסורים והמגבלות (כמה מהם השאירו בנו עקבות?), השתחררנו מסוגרי הדתות, השבטים והמשפחות (ומה עם כלובי החרדות שבאו במקום?), וברוך השם, הכול אפשרי ובאמת הוקל והוטב לנו מאוד (כן, כן). אני רוצה לנסות להבין אותך, אפילו שהניסיון נדון מראש לכישלון. אם לא אצליח להבין, אפילו מעט, לא אוכל להתמסר ולכתוב את הסיפור שלנו–שלך. מצד שני, אולי כדאי שאוותר מראש על הרצון להבין, ואז אולי מתוך אי–ההבנה ייווצר אי, שיגדל בהדרגה על חשבון תהומות אי–הידיעה.
