שלושה סיפורים שבמרכזם ישראלים וישראליות הנואשים לנחמה ולתחושת שייכות בספרו הראשון למבוגרים של רועי סלמן, המוכר לטוב מספרי הנוער כמעט שם ובאמצע הרחוב.
בסיפור הראשון, יערה ומוטי, שני זרים שחלקו ביניהם את אותו בן זוג נפגשים לראשונה לאחר מותו הפתאומי, ועליהם להתמודד עם האבל ולהישיר מבט אל כל מה שהדחיקו. בסיפור השני, נורה, אנו פוגשים אישה בת שישים שחייה הם רצף של אובדנים, המוצפת בסיוטים ובחזיונות מטרידים ומשתדלת לשמר את רוחה הטובה. במרכז הסיפור השלישי, אמרי, בחור צעיר וכריזמטי שעובד בבסטה בשוק הכרמל מנסה לבנות לעצמו את החיים שהוא רוצה, אולם מפגש מפתיע עם בוס לשעבר מעורר בו שדים ישנים.
כתבה הסופרת תמר ורטה-זהבי: "לקרוא את הספר - קירות - זה כמו למצוא בחוף הים קונכייה נדירה. היא ממש לא חלקה ומבהיקה, היא קוצנית והתבייתו עליה כל מיני קונכיות קטנות ואצות. רועי סלמן מצליח לכתוב על מוות, טירוף, פגיעה מינית, סקס הומוסקסואלי ובאסה מהחיים, בכתיבה מרוסנת, הכי לא דרמטית, הכי לא נטפליקסית ולכן מאפשרת לכל קורא.ת למצוא בתוכה הדהודים נסתרים. הכי ממליצה לקרב את הקונכייה הזאת לאוזן ולעיניים הקוראות, כמובן".
מתוך יערה ומוטי
היא ראתה את המונית שלו חונה מתחת לבניין שלה. עוד כמה דקות הם ייפגשו לראשונה. יום קודם הוא כתב לה מייל שהוא חייב לפגוש אותה. היא הסכימה. זה היה מפתיע, כי הוא יודע שהיא לא סובלת אותו, אבל זה לא שינה את העובדה שהם חייבים לדבר. כנראה גם היא הרגישה שהגיע הזמן.
הוא עלה במדרגות ומלמל לעצמו שיהיה בסדר. זו רק יערה. לחבק אותה? לא. זה יהיה מוזר מדי. ולחיצת יד? רשמי מדי. אם זה היה תלוי רק בו, הוא היה מחבק אותה לפחות שתי דקות. אבל יצא כך שתמיד היא זו שקבעה את הטון ביניהם. מבחינתו היה אפשר להכיר כבר מזמן.
