בכורה עולמית, בעברית עכשווית, לרומן מאת יצחק בשביס־זינגר, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1978.
ספינה לאמריקה הודפס בהמשכים בשנת 1963 בעיתון היהודי־אמריקאי פאָרווערטס, נשמר במשך עשרות שנים בארכיון העיתון ומעולם לא ראה אור כספר. כתב היד הוער משנתו בזכות המתרגמת, ד"ר בלהה רובינשטיין, כלת פרס המצוינות בתרגום ספרותי של משרד התרבות ופרס מפעל חיים של הרשות הלאומית לתרבות היידיש.
במרכז הסיפור מסע אל מסתרי נפשו של אהרן גריידינג, סופר יהודי־פולני צעיר, אשר בורח בשנות השלושים של המאה העשרים מהאיום הקיומי המרחף עליו בארצו, אך אינו מוצא אחיזה בעולם החדש, באמריקה, אליה הגיע אחרי תלאות רבות. בדרכו העסיסית, מתחקה בשביס־זינגר אחר משבריו של הסופר הצעיר, בעודו מתחבט בין דחפים יצריים שמניעים אותו ובין שאלות רגשיות ומוסריות.
נציין כאן כי כמו גיבורו, גם בשביס-זינגר נולד בוורשה וחי בניו יורק, וכמו גיבורו, גם הוא התמודד עם אשמה על שהציל את עצמו והשאיר מאחור את בני משפחתו.
זה היה ערב חורפי. בחוץ ירד שלג. ישבתי בחדר המרוהט ששכרתי ברחוב דֶלוּגָה ושקעתי בעבודת תרגום. החדר היה קטן, אבל נקי ומסודר. על שולחן הכתיבה, המכוסה יריעת לֶבֶד ירוק, עמדה מנורה בעלת אהיל זכוכית ירוק. אור החשמל הוטל באלכסון על רצפת הפרקט המצוחצחת, על התנור המוסק, ועל המסגרות המוזהבות של התמונות והרפרודוקציות התלויות על קירות החדר. בעלת הדירה, גברת לֶבָרְטוֹבְסְקָה, יַאדְזָ'ה המשרתת, והעלמה פולה - הבת היחידה של הלֶבָרְטוֹבְסְקים - שמרו על הסדר והניקיון בחדר. דמי השכירות ששילמתי היו גבוהים מאוד: שמונים זלוטי לחודש. בכל שבוע נתתי למשרתת זלוטי אחד, וכשהגברת הצעירה, פולה, חגגה את יום ההולדת העשרים ושמונה שלה, הבאתי לה אלבום תמונות במתנה.
