יומן מסע של אדם שהשפה הייתה לו בית בספרו האישי ביותר עד עתה של הבלשן והסופר רוביק רוזנטל, חתן פרס סוקולוב לעיתונות ופרס רמת גן לספרות ילדים.
על ילדות בצל מעשיו הגדולים של דור האבות, על חיי הקיבוץ ונטישתם, על המשפחה שהתפרקה, על האֵבל הלא נגמר על האח שנהרג, על המסתורין הגדול של היצירה - רשימות וסיפורי חיים המשתרגים בסיפורים אחרים, ומשרטטים מעין ביוגרפיה של השפה העברית ואת רישומו של דור שלם, בין השאר בעזרת פסוקי שיר ומילות סלנג, צירופים עתיקים וחידושים בני רגע.
כאשר מת אבי מתה איתו השפה הגרמנית. שערי האָרי הבלונדיני הפך שחור, לחיי הדשנות הצטמקו. הושלכתי לבדי, ילד צנום, עגום עיניים ומצויד בגומות חן, אל העולם המאיים שבחוץ, שבו דיברו בשפה אחרת. המילים הגרמניות הנוקשות והעגולות, הארוכות, שהיו לי חומת מגן, לא עברו את סיפו של גן הילדים. הן לא זמזמו ברחובות. אוּנמֶקְלִיש. נַטִירְלִיש. אָח זוֹ וואס. נוּן. שתי נקודות האומלאוּט שנסכו בגרמנית רוך מסוים נעלמו, ונותרו רק תנועות ברורות. אוּ. אִי. אָה. אֶה. אוֹ.
