אנה וינטר נשארה לבדה. בעלה וילדיה הגדולים כבר אינם בין החיים. ילדיה הצעירים עזבו אותה ואת גרמניה. ב-9 בנובמבר 1938 היא מהלכת לבדה בחדרים הריקים של הווילה המשפחתית בקניגסברג, עד שצלצול הטלפון בוקע את השקט: בריונים הציתו את בית הכנסת, והלהבות הגיעו לבית היתומים היהודי הסמוך והבריחו את הילדים. אנה ונהגה הנאמן ויט יוצאים בלילה מושלג להציל את ילדי בית היתומים. מרגע זה ואילך נפשה נקשרת בנפשם, והאישה הנוקשה מוצאת עצמה כאם ל-22 ילדים שנותרו בלי הורים ובית.
ברומן ההיסטורי הילדים של אנה, הנפרש מסוף המאה ה-19 עד שנות הארבעים של המאה שעברה באירופה, מספר לראשונה אייל וינטר, בן משפחתה של אנה וינטר, את הסיפור המשפחתי שגדל בצילו. הוא מעורר לחיים תקופה וגיבורים על חולשותיהם, אומץ ליבם, הבחירות הקשות שנאלצו לבחור והאנשים שהפכו להיות ברגעי מפתח.
פרופ' אייל וינטר הוא מומחה בכלכלה התנהגותית, בתורת המשחקים ובחקר הרגשות, חתן פרס הומבולדט למצוינות מחקרית ומחבר הספר רגשות רציונליים.
בחורף 1938 נותרה אנה וינטר לבדה עם נהג המשפחה ויט בווילה וינטר שבשדרות קַסטַניֶין 24 בקֶניגסבֶּרג. למרות שישים וחמש שנותיה כמעט לא ניכרו קמטים בפניה, מלבד אותם שניים שנסללו ברכות משיפולי אפה אל קצות שפתיה. בשערה הגלי השחור לא זרקה שיבה, או שמא עלה בידה להסתיר את סימני הזמן מתחת לשערה האסוף, שהוצמד ככדור אל קודקודה. "קַייזֶר אנה", כך כינו אותה בני משפחתה ומכריה, אף שקומתה הנמוכה ועגלגלוּת פניה לא אמרו אצילות כלל. ואכן איש מהם לא העז להחליט, ולו בעניין הפעוט ביותר, בלי להיוועץ בה, ואילו היא מעולם לא התכוונה לוותר על זכות הראשונים להשפיע על החלטתו של בן משפחה או מכר. כך קרה גם שלושים שנה קודם לכן, כשאחיינה הוגו הודיע על כוונתו לשאת לאישה את יֵיני לבית לזאר, האישה הצעירה והמקסימה שפגש בבית הכנסת הליברלי בעיר והתאהב בה ברגע שראה אותה לראשונה.
