בגיל 15, עם מעט כסף בארנק ובגדים שדחס לתיק קטן, בורח קפקא טאמורה מביתו, מעברו, מקללתו האיומה של אביו, במשאלה עתיקה למצוא את אחותו ואמו שעזבו את הבית כשהיה בן ארבע. הוא יוצא לדרך בלי לדעת לאן תוביל, ממש כמו נאקאטה, זקן פגוע מוח המתפרנס מאיתור חתולים אבודים, שנהדף אל המסע הראשון בחייו בנסיבות קיצוניות לא פחות.
שני סיפורי המסע בספר מתקיימים באופן עצמאי, ובכל זאת שזורים זה בזה בקשר הגדוש באירועים פנטסטיים: דגי מקרל נופלים מהשמים, חתולים מדברים, גשם של עלוקות שוטף את הכביש ושני חיילים שנעלמו במלחמת העולם השנייה מתגלים ביער נידח, ומתברר שלא הזדקנו אפילו ביום אחד.
החידות בקפקא על החוף של הרוקי מורקמי נותרות ללא פתרון; מציאות, פנטזיה ומיסטיקה נשזרות בספר במלאכת מחשבת; ואיסורים חברתיים מתמוטטים בו בזה אחר זה.
לא רק כסף מזומן אני לוקח בגנבה מחדר העבודה של אבי כשאני עוזב את הבית. אני לוקח גם מצת זהב קטן וישן (שעיצובו ומשקלו מצאו חן בעיני), סכין מתקפל בעל להב קצר וחד - סכין בורסקאים להסרת עור צבי, כבד מאוד על כף היד, שאורך הלהב שלו שנים-עשר סנטימטרים. כנראה מזכרת מטיול לחוץ-לארץ - ואני מחליט לקחת גם את פנס הכיס החזק ממגירת השולחן.
