כשהיא בת 22 התאהבה סומירה, לראשונה בחייה, במיו - אשה נשואה, המבוגרת ממנה ב-17 שנה. סומירה המאוהבת עד מעל לראשה במיו היא מושא אהבתו של ק', המספר, אשר מרגע שפגש אותה לראשונה כסטודנט נקשר אליה בעבותות.
ק' אוהב את סומירה, סומירה אוהבת את מיו, ומיו חשה כאחד מאותם אלפי הלוויינים הנעים בחלל, כל אחד מהם לכוד במסלולו. לעיתים המסלולים מתלכדים, אבל רק לרגע; בחלוף הרגע שוב יהיו שרויים בבדידות מוחלטת. סומירה מצטרפת למסע עסקים שעורכת אהובתה באיטליה, ומשם שתיהן ממשיכות לחופשה בלתי מתוכננת באי יווני קטן. כשסומירה נעלמת במפתיע, מיו מבקשת מק' להגיע לאי ולסייע לה בחיפושים אחריה.
הרוקי מורקמי לוקח אותנו לטוקיו, איטליה ויוון, לעולמו של ג'ק קרואק ולמוזיקה של באך וברהמס, בסיפור על משולש של אהבות עמוקות ותשוקות בלתי ממומשות, על בדידות קיומית שאין לה סוף, על ייסורי הכתיבה ועל הנחמה.
נשכבתי על גבי על האבן והבטתי מעלה אל השמים. חשבתי על כל הלוויינים הרבים הסובבים עתה סביב כדור הארץ [...] עצמתי את עיני והקשבתי בריכוז לצאצאי הספוטניק החגים עתה סביב כדור הארץ, קשורים אליו רק בכוח המשיכה. גושי מתכת בודדים בחשכת האינסוף בחלל. הם נפגשים, חולפים זה על פני זה, נפרדים ולא נפגשים עוד לעולם. בלי להחליף מילה, בלי להבטיח דבר.
