עיר עשירה במותרות וחסרה במוצרי יסוד שכל הילדים נעלמו ממנה ביום אחד; סופרת ישראלית שמתחקה אחר שלוש ילדות אמריקאיות שלא שבו לבתיהן; וסיפור חניכה שבור על קיץ ארוך, מורה לכתיבה ותלמידים נאמנים מדי.
שנות החלב, ספר הפרוזה הראשון של יערה שחורי, כולל שלוש נובלות שלא מפסיקות להפתיע את קוראיהן. בכתיבה משוחררת ומבריקה, פיוטית, מצחיקה ופרועה, נמדד וממופה שטח ההפקר שבין ילדות ובגרות. כמו הלשון, גם גיבורות הספר מיטלטלות בין דמיון והתפכחות, בין פנטזיה וריאליזם.
"הבה נבהיר מראש: בלי דמעות. אף דמעה לא תישפך פה. אמנם ילדים יעלו כאן לפניכם, או אם נדייק - בעיקר ילדות. ילדות שנעלמו, אבדו כמו זוג כפפות ועוד כפפה אחת. אבל אנשים הולכים לאיבוד כל הזמן. נעלמים בלי להשאיר עקבות. זה לא עניין חדש. חשוב שתבינו, אנחנו לא המצאנו שום דבר. ומי אמר שהן מתות? לא, זה לא הסיפור הזה, כאן לא ידובר בזוועות. אולי אפילו סוף טוב יהיה כאן, סוף טוב מאוד-מאוד. וזאת ההתחלה."
