מייקל לואיס בספר על השינוי הדרמטי, הנסתר מעין, של הבורסה, שוק ההון והעולם הכלכלי החדש שבו אנו חיים.
עם התמוטטות הבורסה באוקטובר 1987, הגיבו הרשויות למשבר ושינו את החוקים: הן הקלו על מחשבים לעשות את העבודה שעד כה עשו בני האדם הבלתי מושלמים. בסופו של התהליך, החליפו מחשבים כליל את בני האדם. סוג חדש של תבונה פיננסית נולד.
האוטומציה של שוק ההון יצרה מורכבויות מסוג חדש, בעלות השלכות בלתי צפויות רבות. שוק ההון כבר לא היה שוק במובן הישן, אלא אסופה של עשרות זירות שונות, פרטיות וציבוריות, שבהן התנהלה מלחמת רובוטים. העולם נאחז עדיין בדימוי המקובל של שוק ההון כי הוא דימוי מרגיע; כי קשה כל כך לצייר תמונה שתחליף אותו; וכי למְעַט האנשים שמסוגלים לצייר אותה עבורנו, אין שום אינטרס לעשות זאת. מייקל לואיס מצליח בספר זה לצייר את התמונה הכללית הזאת, המורכבת מכמה תמונות קטנות יותר.
אני מניח שהספר הזה נולד כששמעתי לראשונה את סיפורו של סרגיי אלייניקוב, המתכנת הרוסי שעבד בגולדמן זקס. בקיץ 2009, אחרי שהתפטר, עצר אותו האף־בי־איי, וממשלת ארצות הברית האשימה אותו בגניבת קוד המחשב של גולדמן. חשבתי שזה מוזר: גולדמן זקס שיחק תפקיד כה חשוב במשבר הכלכלי, ואף על פי כן, העובד היחיד של הבנק שנאשם בפשע כלשהו היה העובד שלקח ממנו משהו. מוזר עוד יותר בעיני היה שהתובעים טענו כי אין לשחרר את הרוסי בערבות כי הקוד של גולדמן, בידיים הלא נכונות, עלול לשמש "להטיית השווקים בדרכים בלתי הוגנות" (והידיים של גולדמן הן הידיים הנכונות? אם גולדמן מסוגל להטות את השווקים, האם גם בנקים אחרים מסוגלים?) אבל אולי ההיבט המוזר ביותר של הפרשה הוא כמה קשה היה - למעטים שניסו - להסביר מה המתכנת הרוסי עשה. הכוונה לא רק להסביר את הפסול במעשיו, אלא גם מה עשה בפועל. מה היתה העבודה שלו. בדרך כלל תיארו אותו כמתכנת של מסחר בתדירות גבוהה, HFT (High Frequency Trading), אבל זה לא הסבר. זה מונח שמתאר אומנות שבקיץ 2009 רוב בני האדם - אפילו בוול־סטריט - לא שמעו עליה מעולם. מהו מסחר בתדירות גבוהה? למה הקוד שאיפשר לגולדמן זקס לבצע מסחר כזה היה חשוב כל כך עד שכאשר גילו שם שעובד מסוים העתיק אותו, היו צריכים להזעיק את האף־בי־איי? אם הקוד הזה היה בעת ובעונה אחת יקר ערך ומסוכן כל כך לשווקים הפיננסיים, איך הצליח הבחור הרוסי שעבד בגולדמן בסך הכול שנתיים להניח עליו את ידיו?
