לעשות מקום

אוריאל קון

תיאור
לעשות מקום, יצירתו הראשונה בפרוזה של מו"ל תשע נשמות והארכיטקט אוריאל קון, כוללת 15 טקסטים ורישומים, שנכתבו ונרשמו בעשר מדינות שונות בשנה אחת בחייו, לאחר פרידה.
 
בשפה בהירה ובכנות מוחלטת חולק איתנו המספר את מפת הדרכים של חייו ברגע שלא נותרת ברירה אלא לנוע. הוא חוקר את רגעי היומיום הפשוטים. האנשים, החפצים, הדרכים, הופכים תוך כדי קריאה לחלל שממנו בוקעת ספרות.
 
מגב כריכת הספר:
באמצע חייו גבר נפרד מאהובתו. הכאב בלתי נסבל, והוא בורח. נוסע, טס, משוטט. הוא נע ומתבונן בערים שונות בארצות שונות. הוא נודד בין האיים היווניים, מקסיקו, איטליה, ישראל, ארגנטינה, ארמניה. יש לו רצון מעורפל אחד: לעשות סדר בפאזל הכאוטי של הקיום ולאחות את השברים שנותרו אחרי סופה של האהבה. הכתיבה היא זיקוק של רצונו להיוולד מחדש. אולי זה בלתי אפשרי.
הוא כותב מתוך מה שיש לו. בקבוקי יין, צלילי מוזיקה, ספרים, גופים, שיחות ומחשבות. מישהו מקשיב לו ומישהי נוגעת בו. 
המסע הפרטי מכיל שכבת התבוננות נוספת: תרגילים העוסקים בתפיסת המרחב, ומציגים דרכים לחוות מקום על כל מרכיביו. שטח הפקר, מפת ילדות, חלל מדומיין, אזור שיכוני, חוף בתולי, זירת משבר, אווירה אורבנית - כל אחד מאלה צופן סוד קטן על היחס שבין האדם והסביבה העוטפת אותו.


מתוך הספר

חלף חודש מאז התחלתי ללכת בערים, כתרפיה עצמית לאהבה טראומטית שתמה, ואחר כך לכתוב. חשבתי שזה יהיה עסק מושלם: שכך אוכל למצוא בחזרה את קולי האישי, להפיק טקסטים ובה בעת למשוך בחזרה את המטען הליבידינלי שלי מהאקסית, כדי שאוכל לעשות שימוש חוזר בליבידו של עצמי. לכאורה, שוטטות, כתיבה ועבודת האבל נחשבות לחברות הכי טובות. לא חששתי ולו לרגע אחד שתרפיה כה בריאה תיצור לי בעיה נוספת, ושאאלץ להזדקק לתרפיה נוספת כדי לנטרל את השפעות התרפיה, שכוונתה המקורית הייתה להשכיח אהבה. אבל במהלך ההליכות הללו פגשתי מכשול שאותו כלל לא הבאתי בחשבון: את השיכון. ובכן, הגורל והנוף רצו שבטעות — כפי שקורים מרבית האירועים המכוננים בחיינו — במקום שהליבידו שלי יופקד אצל מושא חדש בגילום אישה, הוא נצמד דווקא לבניינים הארורים האלו שמופיעים בכל מקום ובכל רגע נתון על האדמה הזאת.