זמן שאול

עמליה רוזנבלום

תיאור

שאול סמל הוא אחד הסופרים המוכרים והנחשבים בישראל, אבל הוא לא פרסם סיפור חדש כבר עשור. העורך שלו, אשתו־לשעבר, אפילו אמא שלו - כולם מצפים שיתאמץ יותר כדי לשמר את מעמדו הספרותי.

 

כאשר הוא פוגש באלונה, בחורה מבריקה ומסתורית שמעריצה אותו, הוא מסתחרר. היא כותבת כמו שדה, אבל הידע הספרותי שלה קלוש; היא חשופה רגשית, אבל יש לה אופי של שורדת. כשהוא מבין שאלונה מחזיקה בידה את המפתח לחזרתו לפסגת עולם הספרות, הוא מתעלם מכל סימני האזהרה, ויוצא איתה למסע שאפתני ומטורף, שמסכן אותו, אותה ואת כל היקר לו.

 

מתוך הספר
בחמש בבוקר, כששאול סמל פקח את עיניו, היכתה בו העובדה שזהו השמונה־עשר בדצמבר, היום הגרוע ביותר בשנת 2001, אם לא מביאים בחשבון את העסק הזה עם בנייני התאומים. אמת, מדובר בהשקפה קצת חסרת רגישות, ובכל זאת, כמו בכל דצמבר, כשהסתיים סמסטר הסתיו שלו כמרצה אורח בניו־יורק והוא עמד לחזור לישראל, שאול הרגיש כמי ששב אל הטיטאניק.
 
העובדה השנייה שהיכתה בשאול בעודו במיטה הייתה ששוב חלם את הסיוט השנוא ההוא, זה שבו הוא הורס ברגע אחד ניקיון של שבע שנים שעלה לו בדם. החלום הנורא חלף בתודעתו מהיר ומזיק כמו הוריקן, והותיר את שאול רצוץ מנטלית ועם תחושה מטרידה של קוֹק דמיוני בתוך האף, תחושה שהתפוגגה ככל שהתחדדה לה עובדה שלישית, והיא שרשימת המטלות המשמימות שעליו להספיק ולבצע עד הטיסה לתל אביב בערב היא ארוכה משהעריך, וכוללת: רכישת מתנות שהובטחו לירמה ולילדים, במה שנראה כעת כנדיבות קפריזית, סגירת החשבון מול מנהלי מלון הדירות, אריזת מזוודה, השתתפות בהגנה על הדוקטורט של איזו שרה איטלקייה חמוצה, וכמובן כתיבה, או לפחות סיום כתיבת הסיפור החמישי. לא היה זמן לבזבז, ולכן שאול הכניס את יד ימין לתחתונים, מתפעל מכך שבגיל חמישים ושתיים זקפת הבוקר שלו עוד כל כך מרשימה, וחיכה לשמוע את השכנה שהקפידה למחזר את הזבל, לקנות חלב ללא שומן, ולהזדיין כל בוקר לפני שיצאה לעבודה. מאז אסון התאומים גילתה מסירות כמעט דתית לעניין.