השחור והכסף

פאולו ג'ורדנו

שם מקור: Il nero e l'argento

  • תרגום: יערית טאובר
  • עריכה: ארנית כהן-ברק
  • עיצוב: עדה ורדי
תיאור

"בטווח הארוך כל אהבה זקוקה למישהו שיראה אותה ויכיר בה, ייתן לה תוקף, אחרת היא עלולה להפוך למקסם שווא", כותב פאולו ג'ורדנו, מחבר בדידותם של המספרים הראשוניים בנובלה השחור והכסף המספרת על נורה ובעלה, זוג צעיר שממתין להולדת ילדו הראשון.

 

הם שוכרים מבעוד מועד את שירותיה של הגברת א' שתטפל בעבודות הבית ובתינוק שייוולד, ומרגע שהיא מתחילה בעבודתה, אישיותה היציבה והבוטחת נוסכת בבני הזוג את הביטחון שהם משוועים אליו. מבחינתם, מבטה הוא זה המאשרר את המשימה היומיומית של הזוגיות והקמת המשפחה שאליה נרתמו. אלא שגברת א' עוזבת את משמרתה בשל מצבה הבריאותי, ובני הזוג נאלצים להתמודד עם הריק שנפער בחייהם. 

מתוך הספר
ביום הולדתי השלושים וחמישה ויתרה הגברת א' בפתאומיות על הנחישות שבעיניי הייתה אופיינית לה יותר מכל תכונה אחרת, ולאחר ששכבה זה מכבר בשלווה במיטה שהלכה ונעשתה גדולה למידות גופה, עזבה לבסוף את העולם המוכר לנו.
באותו בוקר נסעתי לשדה התעופה לאסוף את נוֹרָה. היא חזרה מנסיעת עבודה קצרה. אף על פי שנמצאנו כבר בשלהי דצמבר, החורף בושש לבוא, והמישורים החדגוניים לצידי הכביש המהיר החווירו משכבה דקה של ערפל, כמו רמז לשלג שעדיין לא החליט לרדת. נורה ענתה לטלפון, ולאחר מכן לא דיברה הרבה. היא בעיקר הקשיבה. היא אמרה "הבנתי", "בסדר", "אז יום שלישי", ואחר כך הוסיפה את אחד המשפטים שהניסיון מצייד אותנו בהם כשאיננו מוצאים מילים מתאימות: "אולי זה לטובה".