יומנה של רניה 1942-1939

"זיגו היה בצורה מענגת כלשהי — גבר. מתחשק לי לצחוק, להתפקע... זה רגש שאֵלִים ואנשים באקסטזה ראויים לו... נחזיק מעמד, נכון? כן. אנחנו נחזיק מעמד!" – כך כתבה ביומנה ביוני 1942 רניה שפיגל, שנולדה למשפחה יהודית בדרום־מזרח פולין, עברה עם אחותה להתגורר בבית סבה וסבתה בפשמישל (Przemyśl) והיתה תלמידת גימנסיה כשהתחילה לכתוב יומן.

היומן, שמהדהד את התבגרותה, תקוותיה וחלומותיה, נפתח בינואר 1939 ומסתיים זמן קצר לפני ששפיגל נרצחה ב–25 ביולי 1942. היא מתעדת בו את חיי היומיום בצל מלחמה: שיעורים וחברות, התאהבות בנער זיגוֹ, כמיהה בלתי פוסקת לאִמה – והכול תחת הפצצות, כיבוש רוסי ואחר כך גרמני, ואז גירוש לגטו פשמישל. רניה חלמה להיות סופרת, ועמודי היומן שזורים בשירים שכתבה. 

רניה הצליחה להימלט מגטו פשמישל והסתתרה בעליית גג עם הוריו של בן זוגה, עד שהשלושה התגלו על ידי שוטרים גרמנים שירו בהם למוות. יומנה, שהתגלה מחדש ב-2012, ראה אור בפולנית ב–2016 עם דברי פתיחה, אחרית דבר והערות מאת אחותה הצעירה שניצלה, אליזבת בֶּלָאק (שנולדה בשם אריאנה שפיגל). שלוש שנים אחר כך פורסם היומן בבריטניה ובארצות הברית – עכשיו גם בעברית בתרגום ענת זיידמן.