Yesteryear

15 הוצאות לאור, אמריקאיות ובינלאומיות, התחרו ביניהן על הזכות לפרסם אותו לפני שנשלמה כתיבתו; השחקנית אן האתוויי מיהרה לפרוש עליו חסות, והודיעה שתפיק את עיבודו לקולנוע ותככב בסרט; וכך הוצג Yesteryear במאי 2026 בכותרת כתבה גדולה בהארץ: "הספר של קארו קלייר בורק על משפיענית שמרנית שובר את אמריקה. אל תחפשו אותו בעברית. Yesteryear וגיבורתו הטראד-וייף [Trad Wife, טראד הוא קיצור לטראדישיונל] חוללו סנסציה שמעוררת תהיות בנוגע לאכזבה מהפמיניזם הליברלי, תופעה שקנתה אחיזה גם בישראל".

בכתבה תיארה גילי איזיקוביץ את המהירות שבה נסק הספר – שעוקב אחר משפיענית רשת המטיפה לתפקידי מגדר מסורתיים, אשר מוצאת את עצמה לפתע בשנת 1855 – לצמרת רבי המכר בארצות הברית, וכתבה: "המקרה של Yesteryear הוא חריג, מעניין, חד פעמי אפילו. הוא מציג מפגש לא מצוי בין נושא חם, עיתוי יוצא דופן, כישרון אמיתי של סופרת צעירה שהיא גם אושיית טיקטוק ואינסטגרם פעלתנית [...] כל אלו הם מרכיבים באירוע המתגלגל של הספר שבלט עוד לפני שהונח על מדף כלשהו [...] Yesteryear נמצא כרגע בכל מקום – וכמו שזה נראה כרגע, זו רק ההתחלה."

Natalie lives a traditional lifestyle – and her followers are sick with envy. Her charming farmhouse on her working ranch is artfully cluttered, her husband is a handsome cowboy, her homemade sourdough boules are each more beautiful than the last. So what if there are nannies and producers and industrial-grade ovens behind the scenes? What her followers don’t know won’t hurt them.

Then, one morning, Natalie wakes up in a strange, horrible version of reality. Her home, her husband, her children—they’re all familiar, but something’s off. Is this a hoax? A reality show? A test from God? Natalie knows just two things for sure: this isn't her perfect life, and she must escape, by any means possible.

As darkly funny as it is shocking and gripping, Yesteryear is an electrifying examination of tradition, fame, faith and the grand performance of womanhood, from a thrilling new talent in fiction.