ספר שירים עדין, רגיש וכואב-לפעמים, של המשוררת ענת לוין.
שיריה של לוין עוסקים באהבה סבוכה ובקשרי משפחה לא פשוטים, בזיכרון והתרה. לוין עוסקת בזיכרונות כואבים מאמה, ובנסיונות להביא ילד לעולם בקשיים רבים.
בְּגִיל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה הִגִּיעָה עֵת לְהִתְחַתֵּן.
נִמְצָא חָתָן, נִתְפְּרָה שִׂמְלָה
(מְעַט צְמוּדָה מִדַי. הַתּוֹפֶרֶת אָמְרָה:
תָּרִימִי וְתוֹרִידִי אֶת הַיָּדַיִם כְּמוֹ צִפּוֹר, זֶה יִתְרַחֵב)
שָׂכְרוּ אוּלָם קָטָן וְלַהֲקָה, נִגְּנוּ אַרִיס סַאן
וְרָקְדוּ, אַתְּ פָּרַשְׂתְּ יָדַיִם לְמַעְלָה וּלְמַטָּה
וּלְכָל הַכִּוּוּנִים וְלֹא הוּקַל לָךְ.
הָיָה עוֹף.
