ספר השירה השלישי של טלי לטוביצקי - משוררת, עורכת,
ד"ר לספרות ופעילה חברתית, שנפטרה ממחלת הסרטן
לפני חודשיים וחצי.
כותבת על הספר זוגתה לחיים, טל לוין:
אני מרגישה שיותר מכל הניירות המשפטיים, הספר הזה הוא הצוואה שלה, ויש בו את שלושת הכוחות הגדולים שהתערבבו בחייה בשנים האחרונות - הסרטן ומכאוביו, הכיבוש ועוולותיו והאימהות ליולי על כל צדדיה. הוא מדויק כמו שרק טלי יודעת לדייק, יפה ומצמרר. אלה שירי הפרידה שלה מהעולם.
כותבת על הספר העורכת, ענת לוין:
"מישהו מכוון את העדשה לדיוק מקסימלי", כתבה לטוביצקי בסיום ספרה הקודם (נסי מִלים כלליות יותר, קשב 2010). בספר שלפנינו העדשה מכוונת אל הגוף - הפרטי, המשפחתי, הפוליטי - אולם, בניגוד לספרה הקודם, הפואטיקה של הספר הזה אינה תרה עוד אחַר היפה אלא בוחרת במודע ובמתכוון בפגום, בפרום, בחלקי, בחִרחור. הנקי והמלוכלך שלובים זה בזה, והיופי, אם ישנו, מפציע מתוכם. זהו ספר פצוע, שנותן פֶּה לחולשה, וברגעים שבהם הוא יכול, גם צומח מתוכה.
בַּיּוֹם שֶׁלֹּא זָכִית בַּלּוֹטוֹ
לֹא יָרַד מַבּוּל
הָיָה חַמְסִין.
אֲנָשִׁים צָפְרוּ, וְאִם אָמַרְתְּ מִלָּה
צָלְפוּ אוֹתָךְ בְּשִׁנַּיִם חֲשׂוּפוֹת
קוֹקְטֵילִים הִתְנוֹדְדוּ בָּאֲוִיר
בִּזְרוֹעוֹת מְצַלְצְלוֹת צְמִידֵי בַּרְזֶל
נִכְבַּלְנוּ לַתַּעֲנוּגוֹת וְהִמְשַׁכְנוּ לִדְרֹךְ
אֲנָשִׁים כְּמוֹ עֲנָבִים
בִּשְׁבִיל הַצּוּף הַמְּצַלְצֵל
פְּרָחִים חֲדָשִׁים מְטַשְׁטְשִׁים אֶת הָרֵיחוֹת
וְכַמּוּבָן הַתִּינוֹקוֹת
(לִחְיוֹת בְּמוּעָקָה בָּאָרֶץ הַזֹּאת
לִחְיוֹת בְּתַרְעֵלָה)
אֲבָל הָאֲדָמָה עֲדַיִן
מְלֵאָה אַלְפֵי פְּצָצוֹת
(הַאִם פֵּרוּשׁוֹ
לִחְיוֹת בָּאָרֶץ הַזֹּאת
הַאִם פֵּרוּשׁוֹ לִחְיוֹת?)
וְהַפַּחַד מְסוֹבֵב עַל צִירוֹ אֶת הָרֹאשׁ
וּמִכָּל הַקִּדְמָה נוֹתְרוּ רַק מִתְחֲמֵי קְנִיּוֹת
וּמִבְצָעִים חִסּוּל.
