ממתק מרחיב דעת נוסף בספר ה-14 בסדרת זמן לפילוסופיה באדיבות הוצאת נהר ספרים וה-12 בתרגום מיוונית של אברהם ארואטי.
בלעדי דיוגנס לארטיוס (המאה השלישית לספירה) לא היינו יודעים דבר כמעט על חייהם של עשרות פילוסופים נודעים מן העת העתיקה. ביצירתו הגדולה חיי הפילוסופים, המונה עשרה ספרים, הוא מוסר פרטים חשובים על מוצאם של ההוגים הגדולים, אורחות חייהם, אופיים, אמרותיהם, משנתם, יצירותיהם ונסיבות מותם.
לפנינו תרגום עברי ראשון לספר השלישי ביצירה, אפלטון, ובו דיון בחייו, יצירותיו ועיקרי משנתו של הפילוסוף הגדול, עליה אמר הפילוסוף והפיזיקאי הבריטי אלפרד נורת' וייטהד: "הפילוסופיה האירופאית מאופיינת כסדרה של הערות שוליים למשנתו של אפלטון".
מספרים שאפלטון ראה מישהו משחק בקוביות ועל כן נזף בו. אמר לו האיש, כי ההימור קטן, "אבל ההרגל," השיב אפלטון, "אינו קטן." שאלוהו אם ייכתבו זכרונות על אודותיו, כשם שנכתבו על אודות קודמיו; השיב: "ראשית עלינו להשיג שם, ואז יהיו זכרונות רבים."
על הטוב והרע הוא אמר דברים כאלה: התכלית היא ההידמות לאל. די במידה הטובה כשלעצמה עבור אושר. אך היא זקוקה גם לכלים שהם בחינת יתרונות גופניים: כוח, בריאות, תחושה זריזה וכיוצא באלה, וכן לטובות חיצוניות, כגון עושר, ייחוס ושם טוב. אך החכם כלל לא יהיה פחות מאושר, גם אם דברים אלה יחסרו לו.
