שני סיפורים מצחיקים-עצובים ומאוד "פיצג'רלדיים", שנמצאו רק לאחרונה ומוגשים עתה בתרגום ראשון לעברית.
שטר חוב, סיפור סאטירי על מו"ל שאפתן שכתב פרנסיס סקוט פיצג'רלד בהיותו בן 23, ראה אור לראשונה רק ב-2017, 97 שנים לאחר מותו. הוא עוסק בגבול שבין עובדות לבדיות, אותו קו שבימינו הולך ומיטשטש בחסות רשתות חברתיות ופוליטיקאים פופוליסטים. את הסיפור מסע משותף כתב פיצג'רלד ב-1935, חמש שנים לפני מותו בגיל 44. גיבורו הוא מפיק סרטים הוליוודי, המחפש נואשות אחר הסיפור שהכי קל למכור לקהל.
"פיצ'גרלד לועג באורח מושלם לפֵייק נְיוּז של שנות העשרים של המאה הקודמת", כתב מבקר הניו יורקר ב-13 במרס 2017. ואכן, הסיפורים האלה נקראים כאילו נכתבו ממש בימינו.
אינני החתום מעלה - האיש שזהו שמו נתן לי את רשותו לחתום בשם זה על סיפורִי. את שמי האמיתי לא אגלה. אני מוציא לאור. אני מקבל רומנים ארוכים על אהבה צעירה מאת רווקות זקנות מדרום דקוטה, סיפורים בלשיים על גברים עשירים חברי מועדונים פרטיים ועל נשים אינדיאניות בעלות "עיניים כהות ופעורות", מאמרים על איום כזה או אחר ועל צבע הירח בטהיטי מאת פרופסורים ומובטלים אחרים. אני לא מקבל רומנים מאת מחברים מתחת לגיל חמש-עשרה. כל הפובליציסטים והקומוניסטים (אני תמיד מתבלבל ביניהם) מגדפים אותי ואומרים שאני רוצה כסף. זה נכון - אני מאוד רוצה כסף. אשתי זקוקה לכסף. הילדים שלי כל הזמן משתמשים בכסף. אם מישהו היה מציע לי את כל הכסף של ניו יורק, לא הייתי מסרב לקבל. להוציא ספר שמוֹכר מראש חמש מאות אלף עותקים עדיף בעיני מלגלות בתוך שנה אחת את סמואל באטלֶר, תיאודור דרֵייזֶר וג'יימס ברנץ' קבֶּל גם יחד. זה גם מה שאתם הייתם מעדיפים, אילו הייתם מו"לים.
