על המוות, בסדרה המצוינת זמן לפילוסופיה של הוצאת נהר ספרים, הוא אחד מחיבוריו החשובים ביותר של גדול נואמיה של רומא, מרקוס טוליוס קיקרו (43-106 לפנה"ס).
לדברי קיקרו, אין להתיירא מפני קץ החיים, כי בוודאי אין הוא בחינת רעה עבורנו. אם חפצים אנו בחיי אושר, קובע קיקרו, עלינו בין היתר לבוז למוות. ואף על פי כן, קריאה בעל המוות אינה מעלה בנו תחושה כי עלינו לזלזל במוות, אלא לראות בו דבר שמִן הטבע. הדיון נסוב סביב השאלה אם המוות הוא רע. מסתבר כי המוות אינו בחינת רעה לא למתים ולא לחיים: המתים אינם קיימים ולכן אינם יכולים להיות אומללים; אך אם הנפשות ממשיכות להתקיים לאחר המוות, הריהן מאושרות. קיקרו חותם את שיחתו בהצגת דבריהם של נואמים, שמראים כי המוות איננו רע וזאת על סמך שיפוטי האלים. קיומנו אינו אקראי, והכוח שהביאנו לעולם בוודאי לא יצר אותנו כדי שננחל אומללות נצחית לאחר מותנו.
תרגם מרומית והוסיף הערות ואחרית דבר אברהם ארואטי, שבחר להקדיש את התרגום לזכרה של שושי מירן, "שקראה את כתב היד ברגישות, התקינה לדפוס והביאתו למעלת השלמות הרצויה".
יגיע הזמן, ואף במהרה, בין שתתמהמה בין שתחפז, כי ימי חיינו חולפים ביעף. ברם כה רחוקה מן האמת הסברה, כי המוות הוא רע, כשם שנראָה הדבר בעיניך אך לפני שעה קלה, עד כי אחשוש, שמא כל שאר הדברים רעים הם לאדם; ובוודאי אין שום טוב אחר שראוי להעדיפו, בין שעתידים אנו להיות אלים בעצמנו בין שנשהה בחברת האלים.
