וולקשטיין, הרומן החמישי של עמיחי שלו, מספר על אח ואחות שנשארו לבד בעולם, ומבקשים, מבלי דעת, ליצור לעצמם משפחה חדשה.
וולקשטיין הוא מרצה במכללת ספיר, המלמד בה קורס על נאציזם ותרבות הפופ ואינו מאפשר לדבר לעמוד בדרכו, גם לא לאזעקת צבע אדום. וולקשטיין הוא אדם משונה ובודד: הוריו ניצולי השואה נפטרו זה מכבר, אחותו נעמה חיה בזוגיות אומללה וסתמית בדאלאס טקסס, והוא מתקשר בקושי רק עם שכנתו הקשישה, עם רופא המשפחה האקסצנטרי שלו ועם חבר ילדות אחד.
כשהוא מפוטר מעבודתו הוא מתגלגל לחיים בגרמניה, הופך להיות חלק מפרויקט מסתורי המבצע ניסויים בבני אדם, מתחיל לטוות כמה קשרים חברתיים, אך בה בעת שוקע בהרהוריו ההרסניים, שהולכים ומכבידים עליו עד לנקודה קריטית. בחלק השני של הספר מתרחשת תפנית מסתורית ומפתיעה. הפעם אחותו ניצבת בחזית, במעין סיפור בלשי הגורם לה לבחון את חייה שלה ולהתמודד עם השדים הפרטיים שלה.
וולקשטיין נכנס לתחנת רכבת מרכז סבידור אותה כינה "סוביבור", ואף השתמש בבדיחה זו כנגד כמה אנשים בהזדמנויות שונות. אף אחד מהם לא נכבש או לחלופין גיחך. אבל וולקשטיין ידע כי בהזדמנות הבאה ימשיך לומר, "סוביבור". ימשיך לומר זאת עד שמישהו יזכה אותו בצחוק בריא. בעצם ימשיך לומר זאת ללא כל קשר. ירד ברציף שש. מולו חלקיקים של רמת גן עפים באוויר. נגן אקורדיון צעצוע שר בללייקה ללא הרף. "סליחה אתה יכול לעזור לי יש לי ילדה חולה בת 19."
