"ספר מהפנט, מזעזע ומרתק", כתב ג'ון לה קארה על נתיב העכברושים - סיפור בלשי שיש בו נאצי בכיר, רצח המונים, אהבה, ריגול בימי המלחמה הקרה, מוות מסתורי ברומא וגם חמש קבורות של רוצח אחד.
ביולי 1949 מת לבדו גבר כבן חמישים בבית חולים ברומא. המידע שיש עליו דל, ורובו אינו נכון. סיבת מותו אינה ברורה. יותר מחצי מאה אחר כך, בעקבות פגישה עם בנו של המת, מתחיל המשפטן והסופר פיליפ סנדס (מחבר רחוב מזרח מערב) להתחקות אחר חייו ומותו של האיש - הפושע הנאצי אוטו פון וֵכטֶר, שהיה מושל חבל גליציה בפולין הכבושה בידי גרמניה הנאצית וזכה לכינויים "הקצב מלמברג" ו"הרוצח מגליציה".
דמותו וסיפור חייו נפרשים במלואם, מילדותו באימפריה האוסטרו־הונגרית ועד מותו, ארבע שנים לאחר המלחמה. המסע המרתק של מחבר הספר כולל בין השאר פגישות עם אישים שהכירו את וכטר, שיחות עם מומחים וחשיפה של אלפי דפי היומן והמכתבים שהותירו וכטר ואשתו שרלוטה, נאצית נלהבת עד יום מותה, שבזמנה החופשי רקמה צלבי קרס על שמיכות וכריות.
מצבו של האיש במיטה תשע היה חמור. חום גבוה ובעיית כבד חריפה גרמו לכך שהוא לא היה מסוגל לא לאכול ולא להתמקד בשאיפות ובתשוקות שלו — דברים שהניעו אותו כל חייו.
הרישומים בתיק הרפואי שלו הכילו מידע דל, שחלק ניכר ממנו לא היה נכון. "ב־9 ביולי 1949 הובא חולה בשם ריינהרדט", נכתב שם. התאריך היה נכון, אך לא כך השם. שמו האמיתי של האיש היה וֵכטֶר, אך שימוש בו היה מסגיר לרשויות שהחולה מבוקש באשמת רצח המונים, שהוא נאצי בכיר. בעבר הוא היה סגנו של הַנס פרַנק, המושל הכללי של פולין הכבושה, שנתלה שלוש שנים קודם לכן בנירנברג באשמת רצח של ארבעה מיליון בני אדם. גם וכטר הואשם ב"רצח המונים": ירי והוצאה להורג של מאה אלף בני אדם. זאת היתה הערכה ממעיטה.
