'תשאלי' הוא ספרה החדש של הסופרת לאה איני, והוא רואה אור בסדרה החדשה 'רוח צד' לספרות מקור בעריכת יגאל שוורץ ודקל שי שחורי.
'תשאלי' מתחיל בקטנות: הבגדים שחזרו מהמכבסה, עבודת שורשים, פריצות לבתים, תחבורה ציבורית גרועה. כך, מחומרי קיום בסיסיים, מצחיקים מעצבנים, פותחת גיבורת הספר, ביולוגית נשואה ואם לבת, שמתקשה לשוב ולהרות, במסע של כתיבה והתמודדות עם חייה שלה ושל משפחתה ביישוב הפרברי, שאליו עברו לא מכבר ממרכז הארץ.
אבל מה שמתחיל כעוד סיפור על משפחה המנסה להשתלב בסדר החברתי הבורגני ישראלי, מתברר עד מהרה כחלק מניסוי מעבדה אדיר ממדים. הנסיינים בו הם כולנו: ילדים, מבוגרים, הורים, משפחות, המנותבים כולם, ב"יד נעלמה", למסילה צרה, קונפורמיסטית ואלימה.
כמו כל ספריה של לאה איני, גם 'תשאלי' מותיר תחושה
של אגרוף בבטן. ספרות יפה, קטעי תיעוד ופובליציסטיקה נשכנית מולחמים זה לזה ויוצרים מסמך חברתי- אמנותי,
מדהים בכנותו ובעוצמתו.
"כמה אחים ואחיות יש לך? דקרה בו בשיטתיות אחת השאלות. כלומר, לא היה ספק למישהו שם למעלה, במערכת החינוך וברשויות המדינה, שלכל ילדי הלאום יש אחים ו/או אחיות. השאלה היתה רק כמה.
הילדה, לאחר שענתה בצייתנות על שאלות כמו: במה עוסקים ההורים, והאם יש להם בית פרטי או דירה, וכמה חדרים יש בבית, כתבה במשבצת ההערות שאין לה. היא בת יחידה. אחר כך נאלצה להתמודד עם התשובות: סבא וסבתא מצד אמא נפטרו, ויש לה רק סבתא אחת מצד אבא, שגרה רחוק, וגם אין לה קשר עם הדודים והדודות, ולא עם בני הדודים והילדים שלהם. ובמשבצת "האם יש לך מה להוסיף", שנועדה לחריגים ממין זה, הסבירה עוד שאנחנו משפחה קטנה מאוד. אבל לאבא ולאמא ולי יש חברים טובים וגם היה לנו כלב, שמת."
