באבי ואמי לוקח אותנו אהרן אפלפלד, חתן פרס ישראל לספרות, אל המחוז הקסום של ילדותו - אל הנהר פרוט ואל הרי הקרפטים, שם הוא נופש עם הוריו ערב מלחמת העולם השנייה, שם הוא מוצא את רגע הולדתו כסופר.
ההורים הם אנשים משכילים, רגישים, אך שונים באופיים. האב קנאי לחשיבה הרציונלית, האם כולה אינטואיציה ורגש רליגיוזי. האב סולד מן היהדות, האם מתרפקת על המראות והנגינות של בית אביה. ובתווך - המְספר, בן דמותו של אפלפלד כילד מתבונן, דק הבחנה ואבחנה, ברומן האישי ביותר של הסופר ובסגנונו המובהק: צלול, חרישי, מהפנט וממכר.
במסעות הכתיבה שלי אני חוזר תמיד אל בית הורי בעיר ואל בית הסבים בהרי הקרפטים ואל המקומות ששָהיתי בהם יחד עם הורי. אמרתי חוזר ואני מבקש לתקן. אני נמצא תמיד בבית הורי ובבית הסבים, אף שכבר שנים אינם קיימים. אלה מקומות הקבע שלי, מראות תמיד שלי, שאני חוזר אליהם כדי להחיות אותם, אך יש ימים שהצורך להיות בקרבתם נהיה דחוף יותר: משום העייפות, הדכדוך ודלדול הרגש.
החזרה הביתה היא לרוב שמחה שמלווה בהתרגשות רבה.
בהרבה בתים התגוררתי בימי חיי, אך הגעגועים אל בית הורי הם תמיד באותה עוצמה. יש ימים שאני משתכן בבית הורי ויש ימים שאני מפליג אל בית הסבים ומשתקע בו. השפע שהם מעניקים לי אינו יודע שיעור.
