נביא, משרת, אחות פסיכיאטרית, מהמר, משורר, ספנים, הרפתקן, אמנית, פסיכואנליטיקאים, מרגל ואפילו המוות מחופש לאישה - את כל אלה תפגשו בספרו של אייל דותן, הצולל אל תוך הספרייה הענקית של טקסטים העוסקים במקריות ודולה משם 13 סיפורים, עיונים פילוסופיים ופסיכואנליטיים, שכל אחד מהם מציע תפיסה ייחודית של מקריות ונעזר בה כדי להבין בעיה מרכזית אחרת.
הספר בוחן, בין השאר, כיצד וולטר ואליס מונרו תופסים הזדמנויות והחמצות בחיים, ומה עומד בעיניהם מאחורי מזל טוב ומזל רע; כיצד פרויד ויונג רותמים צירופי מקרים לטיפול נפשי ובאיזה מחיר; מהי דרגת החופש הממשית שלנו לפי ספר יונה וחורחה לואיס בורחס; כיצד מקריות מעוררת באנדרה ברטון וסופי קאל השראה, ואילו משחקים רציניים הם משחקים איתה; מדוע לוקרטיוס האטומיסט ראה בה את הניצוץ שהעיר לחיים את היקום, על כל ישיו וברואיו.
בשפה בהירה, נטולת ז'רגון אקדמי, מציע דותן, המלמד מחשבה בת-זמננו בחוג לספרות ובתוכנית הבינתחומית באמנויות באוניברסיטת תל אביב, פנורמה של התבוננויות. כל אחד מפרקי הספר הוא מקרה אוטונומי וניתן לקוראו בנפרד מהשאר, אבל יחד הם יוצרים קלסתר רב-פנים של תופעת המקריות החמקמקה כל כך.
מקריות איננה מתפענחת בקלות, היא חמקמקה. צורותיה רבות. היא ארוגה במרקם ההוויה, בשגרה, במעגלי החיים ובמאורעות קיצון. היא הופכת שוב ושוב את העולם לחדש, לבלתי-צפוי, לאניגמטי. המקריות נוגעת בנו בעוצמות משתנות: מצד אחד כולנו משתתפים באין-ספור אירועים מקריים "קטנים", בלתי-מורגשים, כלל לא נתפסים, שלא מותירים כל רושם, ומצד שני אנו משתתפים גם בלא מעט אירועים מטלטלים, שמשנים הכול מקצה אל קצה, ומותירים את חותמם גם אחרי שנים. לפעמים היא טובה אלינו, לפעמים רעה, ואולי איננה מתייחסת אלינו כלל, ולחינם נבקש להבינה.
