פגישות עם אנשים בדרך, מחשבות על סבל האינדיאנים, ניצני מודעות לצורך במהפכה, תיאורי נוף פיוטיים, דיווח ממכרה נחושת, מושבת מצורעים ועוד ועוד ברשימות מסע מאת ארנסטו גווארה, סטודנט ארגנטינאי לרפואה בן 24 – שיהיה לימים ללוחם הגרילה, המהפכן והסמל המוכר בכינוי "צ'ה", ממנהיגי המשטר המהפכני הקובני ופעיל מרכזי להפצת המאבק המהפכני המזוין באפריקה ובאמריקה הלטינית.
בכתיבה תזזיתית ורעננה מתאר גווארה הצעיר את מסעו לאורכה ולרוחבה של אמריקה הדרומית – מארגנטינה דרך צ'ילה, פרו וקולומביה עד ונצואלה – עם חברו הטוב, אלברטו גראנאדו. המסע החל בדצמבר 1951, על אופנוע נורטון 500, ונמשך "על פי אותו עיקרון בסיסי שהוליד אותו: אילתור" במשך שבעה חודשים, גם אחרי שהאופנוע שבק חיים, כשהשניים עושים את דרכם ללא פרוטה, במשאיות, ברגל, באונייה ובמטוס.
"הוצאת חרגול ואורי פרויס, המתרגם [שגם הוסיף הערות ואחרית דבר], עשו כאן מלאכה חשובה ומוקפדת שמאפשרת להתוודע אל ארנסטו המוצ'ילר הצעיר והנלהב, שנייה לפני שיהפוך לתדפיס מזוקן על הטי-שירט שלכם ולמרטיר המפורסם ביותר של המהפכה הקובנית", כתבה נעה מנהיים עם פרסום הספר בעברית.
אין זה אוסף של עלילות גבורה מאלפות, וגם לא סתם תיאור "קצת ציני". לא זו הכוונה, מכל מקום. זוהי פיסה משני סיפורי חיים, שנעו כברת דרך יחד עם שאיפות זהות וחלומות משותפים. מחשבות רבות חולפות בראשו של אדם בתשעה חודשי חיים, מהגיג פילוסופי נעלה ועד השתוקקות בזויה לצלחת מרק; הכל תלוי במצב הבטן. ואם הוא גם קצת הרפתקן, הרי שבאותו פרק זמן יוכל לצבור חוויות העשויות לעניין אנשים אחרים, וסיפורו הגולמי ייראה כמו היומן הזה.
