אוצר הפרא: מחשבות על מרחבי הבר

הדמיון הוא פעולה רדיקלית ביותר שעומדת בפנינו היום – דמיין מחדש מה ומי אנחנו רוצים להיות פה, בעולם. לדמיין עולם שבו אנחנו רצויים, עולם שבו יש לנו מה להעניק לעולם, ולכל החברים בקהילה. להשתלב בחזרה בקהילת האדמה משמע להיפרד מסיפורים על עצמאות, ולהמירם בסיפורים על תלות הדדית. זו משמעותה של קהילה – תלות הדדית. אנחנו מעורבים בחיי העולם, בין אם נרצה בכך ובין אם לאו. אנחנו שייכים. אנחנו זקוקים היום לשטיפות מוח שישטפו את הסיפורים הישנים ויספרו לנו על העולם כמקום של שייכות. המשבר שלנו היום אינו משבר סביבתי, כי אם משבר במערכות היחסים שלנו. ולכן, המהפכה העומדת לפתחנו היא לא מהפכה סביבתית, כי אם קודם כול מהפכה של רגישות. רגישות לחיים, רגישות לחיי, למתהווה, לנולד, לכל מה שנושם ופועם, לכל מה שמעניק חיים, לכל מה שמקיים חיים, ומאפשר חיים. רגישות לעקרון החיים.
[מור קדישזון, מתוך אחרית דבר]