ספרו השלישי של אסף שוּר, אשר בניגוד לשני קודמיו, גיבורותיו הן נשים: סיגל, אם חד הורית וקרייריסטית, ונעמה, העובדת במשרד של סיגל ומתנגדת לסגנון הניהול שלה.
"במובנים מסוימים 'סיגל' היה ספר שבו עשיתי 'דווקא' לעצמי", אמר שור בראיון עיתונאי למיה סלע בהארץ. "בשני הספרים הראשונים נכנסתי כמספר, ולא רציתי שזה יהפוך למניירה. התחלתי לשמוע רחשים על 'הגבר החדש אצל אסף שור', והחלטתי לעצור את זה לפני שיהיה מאוחר מדי. אמרתי לעצמי, בוא נראה אם אלה המניירות שלי או שזה אני, זאת הפרדה מטומטמת אבל תקפה. הנה ספר ללא גבר במרכז ועדיין הוא שלי. אני מזהה את עצמי. אומרים שכל ספר הוא סטירת לחי לספר הקודם. באיזשהו מקום זה נכון".
אבל אני, אני סיימתי. עכשיו ממש סיימתי. הנה, אני מסתלק מהסיפור הזה. אני רוחץ את ידי ממנו. אני רוחץ את ידי אף שאי-אפשר. אף שאסור. הרי שהכול כאן נעשה בכוונה. אולי לא בחוכמה, נכון, אבל בהחלט בכוונה.
