ווילה אוהבת שדברים מתנהלים בדרך מסוימת. הגרביים שלה צריכים להיות רכים ואסור שבחולצות יהיו פתקיות מעצבנות. היא מתה על פריכות של נאצ'וס אבל נגעלת מהמרקם של גזר. ודברים דביקים? זה הכי גרוע.
ווילה מתמודדת עם כל הדברים האלה, וגם עם העובדה שאמא שלה גרה עכשיו עם בן זוג חדש במרחק שעתיים נסיעה, ושהחברה הכי טובה שלה, רובי, לא תמיד מצליחה לקרוא את המחשבות שלה (לפעמים היא כמעט מצליחה). אבל ישנם דברים שלווילה קשה יותר להתמודד איתם, כמו הבשורה של אביה שהוא נמצא במערכת יחסים עם אמא של רובי. לא מוצא חן בעיניה לוותר על החדר שלה אם הם יתחתנו, ולא מוצא חן בעיניה שפתאום, החברה הכי טובה שלה הופכת לאחותה.
האם ווילה תיתן לבלגן החדש הזה להרוס את חייה? האם היא תשב בשקט ותשלים עם גורלה? כנראה שלא, כי כמו שווילה אומרת: מצטערת שאני לא מצטערת.
