אדם ואדוה, זוג צעירים תל אביביים תוהים וטועים, כורעים תחת נטל החיים בכרך הגדול. אדם שואף להיות סופר, אף שאינו מצליח לפרסם ולו סיפור אחד. אדוה עובדת כקריינית בספרייה לעיוורים. השניים מנסים נואשות לתמרן בין תביעותיהם הבלתי-פוסקות של הסובבים אותם, החל בפקידי בנק ומנהלים בעבודה וכלה באמו של אדם, יפהפייה מזדקנת ומניפולטיבית המסרבת להניח לבנה להתבגר ולהיפרד.
הכול משתנה כשלחייהם פורצים ראש החוג לספרות עברית, מכר ישן של אמו של אדם, ואשתו העורכת הספרותית המבריקה והכריזמטית. המפגש המשונה בין הזוג המבוגר לזוג הצעיר דוחף את אדם ואדוה אל מסלול טרגי וידוע מראש של פיתוי וניצול, ומרושש את השניים מן הנכסים הנפשיים המעטים שנותרו להם.
"בפעם הראשונה שהבטתי בשעון, גיליתי שרבע שעה עברה מאז השארתי את אדם לעמוד בפתח הדלת המום, כאילו לא האמין שאני מסוגלת לעשות את המעשה. מילותיו רעמו באוזני כמו נבואת זעם: "מסוכן ללכת לבד בלילה בשעה הזו, את לא יודעת איזה טיפוסים מסתובבים כאן." עיניו פזלו כמו בהיחבא אל דלת הכניסה הפעורה לרווחה, כאילו תכנן להתנפל עליה ולסגור אותה בפני שלא אלך."
