גבר בגיל העמידה, רווק שעשה את הונו כחוקר המענה את קורבנותיו בבית הכלא הגדול והידוע לשמצה בטהראן, עוסק עכשיו כרופא מטעם עצמו בהעלמת ביתוק הבתולים של נערות שחרגו מן המותר. הוא מתייחס אליהן בהתנשאות ובבוז - עד שעל שולחן הניתוחים שלו עולה נערה שמטריפה עליו את כל חושיו. הוא נשבע שהיא תהיה שלו ויהי מה.
מרגע שנתקף באובססיה, שום דבר אינו מרתיע אותו, גם לא הידיעה שהנערה מאוהבת ומאורסת לצעיר בן גילה, חסר כול, והוא מפעיל עליה ועל משפחתה את כל כוחו הפוליטי בצד איומים גלויים וסמויים. אלא שארוסה הצעיר המאוהב בה בטירוף לא מוכן לוותר והעלילה הולכת ומסתבכת.
טהראן, רחוב המהפכה הוא כתב אשמה החושף את השחיתות, שלטון הטרור והחיים בפחד מתמיד תחת עולו של משטר השולח זרועות לכל פינה בחייו הפרטיים של כל אזרח. הספר נאסר לפרסום באיראן, בדומה לספרים נוספים של אמיר חסן צ'הלתן, יליד טהראן, 1956.
פַתָאח פנה אל האחות, זקר את סנטרו, פישׂק מעלה את ידיו הנתונות בכפפות רופאים ונעץ את מבטו העייף באישה הצעירה מבעד לעפעפיו הכבדים; ניכר שהיה מוטרד בדבר־מה. האחות תלתה בו מבט שואל, ופתאח אמר לה, "תפתחי!"
האחות, עדיין מבולבלת, החלה לנוע מבלי לדעת בוודאות מה עליה לעשות. פתאח אמר, "תפתחי את כפתור הצווארון שלי, אני נחנק!" וכדי להבהיר לאחות את חומרת מצבו, פער את עיניו עוד יותר והתנשם בכבדות. על המיטה המכוסה בסדין צהבהב ומלוכלך עם כתמי ארגמן כהים, שכבה בעיניים עצומות נערה צעירה וחיוורת. היא כופפה ופישׂקה את רגליה הדקות והעירומות ורעדה בשקט כקודחת מתחת לאורה הלבן של נורה שהשתלשלה מהתקרה; מבעד לשפתיה הפעורות למחצה נפלטו אנחות ארוכות וקרות.
