ספרו הראשון, מ-1906, של ניקוס קזנצאקיס, מחבר זורבה היווני. הספר מבוסס על היחסים הרומנטיים שניהל הסופר עם צעירה אירית, בתו של כומר, שפגש כשהיה תלמיד בבית ספר תיכון. הוא היה נפגש איתה בחופשות הקיץ ובחגים, כאשר היה בא מאתונה לכרתים.
על פי עדותו, בקיץ 1905 בא לכרתים כמנהגו וגילה כי היא עזבה את האי. הוא שקע בייאוש והחל לכתוב את הספר - פואמה שפרסם בגיל 26 ונחשבת בעיניו כ"המשך המודרני לאודיסיאה". למהדורה העברית צורפו רשימות מאוחרות יותר של הסופר, שבהן התייחס לאותה פרשה בחייו.
נחש ושושן צחור הוא הספר ה-13 בסדרת יָשְׁפֵה - אבן מאבני החושן. הספר נדפס אופסט על נייר "קלאריאנה" 100 גרם בגופן "דרוגולין".
שוב קודח מחום היום. צמרמורות חולפות בכל גופי, משהו פרפר ונמתח בתוך מוחי. כמו קפיץ המשתחרר באחת. כמו מחשבה פרועה הנפרשת בעוצמה רבה מאחורי מצחי.
ניחוח גופה עדיין מרחף וגוסס סביבי וחודר לתוכי ומתחת לעורי ומשכר את נפשי. מישהו מדרבן אותי לרוץ, להדביק אותה ולבקש ששוב תחזור ותשב על ברכי ושוב תעניק לי את שפתיה.
שפתיה האדומות נדמות לי כשתי טיפות דם גדולות וכאשר אני רוכן לעברה ומנשק אותן, תשוקה פראית ויצר קמאי זורמים בעורקי ואני מצטמרר כולי, אני מדמה שאני יונק בשר אדם מדמם.
אני חש רגוע יותר היום. היא לא תבוא הערב. אני עורג לה וחושש מפניה. מוזר הדבר שאני חש אליה, לגוף הזה, הפתלתול ולעיניה הגדולות ולאודם של שפתיה המדממות.
