נסיבות לא טבעיות

גווייה נטולת כפות הידיים הייתה מוטלת על קרקעיתה של מפרשית קטנה שנסחפה אל הים הפתוח, אך עוד נראתה לעין מחוף סאפוק. זו הייתה גופה של גבר בגיל העמידה, פגר קטן ומגונדר, שתכריכיו – חליפת פסים כהה – הלמו את גופו הצנום בטוב טעם במותו כמו בחייו. הנעליים – עבודת יד עדינה – עדיין הבהיקו, למעט שפשופים קלים בחרטומיהן, עניבת המשי נותרה קשורה מתחת לפיקת הגרון. הוא היה לבוש בדקדקנות שמרנית כיאה לעירוני, הנוסע ביש המזל הזה; לא לבדידות של הים יועדה הופעתו; ולא למוות הזה.
הייתה זו שעת אחר צהריים מוקדמת באמצע אוקטובר, והעיניים המזוגגות פנו מעלה אל שמיים כחולים להפליא, שרוח דרום־מערבית קלה גררה קרעי עננים על פניהם כסחבות. קליפת האגוז הצפה – בלי תורן או מלגזים – היטלטלה מעדנות על גלי הים הצפוני, ותנודתה הניעה את ראשו מצד לצד כאילו נע מתוך שינה טרופה. הפנים היו סתמיים עוד בחייו, והמוות לא הוסיף להן דבר זולת ריקנות אומללה. השיער הבהיר הצטמח בדלילות מעל מצח בולט, האף היה כה חד עד שנדמה כאילו עצמות הגשר הלבן עומדות לבקוע מבעד לעור; הפה הקטן עם השפתיים הצרות היה פעור במקצת וחשף שתי שיניים קדמיות בולטות, ששיוו לפנים מראה כללי מלגלג כפניו של ארנב מת.