"איך אוכל לתאר לאדם זר כיצד נראתה כשעצרה במבואה?" שואל גרהם גרין, מגדולי הסופרים האנגלים במאה העשרים, בפתח סוף הרומן. כאשר התפרסם הספר ב-1951 היה ברור לכול שהאישה שבמרכז הרומן - שאהבת המספר אליה עמוקה ומלאה סתירות - היא אהובתו של גרין, קת'רין וולסטון, הנשואה לאחר. הספר אף הוקדש לה ועורר עניין ציבורי בחיי הזוג, שנמשך שנים רבות לאחר מותם.
בלב לונדון המופצצת, כאשר אירופה כולה מצויה במערכה האחרונה של מלחמת עולם, מוריס בנדריקס מצוי בקרב פרטי משלו: שרה, אהובתו הנשואה, ניתקה את הקשר במפתיע, והוא מנסה להבין מה קרה לה ומדוע עזבה בלי הסבר. קנאה, יוהרה ותשוקה הרסנית מקשות עליו לראות את הדברים נכוחה; הוא סורק את זיכרונותיו, מיטלטל מהבחנות חדות למחשבות שווא ומחפש את אהובתו עד שהאמת מתגלה במלואה.
אין לדעת אילו מפרטי הרומן התרחשו ואילו לא, אך יכולתו המופלאה של גרין לתאר את סערת הנפש של אדם מאוהב עד כלות, הייתה לשם דבר. ספרו היה להצלחה אדירה, ועם השנים זכה הרומן לעשרות מחוות והמחזות בשירים ובסרטי קולנוע.
סיפור, אין לו התחלה או סוף: אדם בוחר בשרירותיות רגע אחד בחוויית חייו, וממנו יסתכל לאחור או יביט קדימה. אני אומר ״אדם בוחר" בגאווה שגויה של סופר מקצועי שאם בכלל מתייחסים אליו, משבחים את כישוריו הטכניים, אך האם אני באמת בוחר מרצוני החופשי את ליל ינואר האפל והרטוב בפארק בשנת 1946, את מראה דמותו של הנרי מיילס חוצה באלכסון את נהר הגשם הרחב, או שמא המראות האלה בחרו בי? אמנם נוח ומותר, על פי כללי המקצוע שלי, להתחיל בדיוק שם, אך לו הייתי מאמין אז באל כלשהו, ודאי הייתי מאמין גם ביד שמושכת במרפקי ומציעה, ״דבר אליו, הוא לא ראה אותך עדיין".
