סיפורם של בני משפחה מסוכסכת, שעונות השנה חולפות על פניהם והם נתונים בציפייה לשינוי שאינו בא. עלילת חיים עזה המגלה טפח מעולמה של מושבה ותיקה בתקופת המנדט.
זהו הרומן הראשון של יהושעקנז, מגדולי הסופרים בעברית, אשר ראה אור לראשונה בשנת 1964.
74 ₪
אפשרויות משלוח
בגלל שינויים בפרטי המשלוח, המחיר יחושב מחדש בשלב הבא
איסוף עצמי מהחנות
3 - 5 ימי עסקים
חינם
המגדלור —
מקווה ישראל 18
תל-אביב יפו
6511515
שליח לדלת ביתך
3 - 10 ימי עסקים
33 ₪
חינם לסל קניות מעל 300 ₪
שילוח בינלאומי
10 - 20 ימי עסקים
150 ₪
250 ₪ לסל קניות מעל 500 ₪
350 ₪ לסל קניות מעל 1,000 ₪
500 ₪ לסל קניות מעל 1,500 ₪
* משלוח לחוֿ"ל עלול לגרור חיוב במיסים נוספים, בהתאם לכללים ולתקנות של מדינת היעד
עלות המשלוח הסופית תיקבע לאחר בחירת שיטת משלוח וכתובת
השעה היתה שמונה בערב בדיוק, והשעון בחדר הגדול, בביתה של הדסה פרידמן, החל לצלצל.
המורה ברוכוב אמר בלבו: "רק שפרידמן השיכור לא יופיע פתאום."
אביה של הדסה היה שיכור, וכל ערב היה חוזר הביתה, מתנודד מן היין ששתה במושבה עם העגלונים. על הרוב היו שני עגלונים בריאים נושאים אותו לביתו, והוא היה שר את השיר שלו, אולי השיר היחיד שידע:
יד ענוגה היתה לה,
איש לא העז,
איש לא העז געת בה...
השעה היתה שמונה. המורה ברוכוב והדסה פרידמן ישבו אל השולחן בחדר הגדול. זה מול זה. הדסה השפילה את עיניה אל השולחן. והמורה ברוכוב החזיק את כובעו בידו ולא ידע מה לומר. על הקיר ממולו תלויה היתה תמונת אמה של הדסה, גדולה. במסגרת מפוארת. היא הלכה לעולמה לפני שנים רבות.
"תקח סוכריה, אדון ברוכוב." אמרה הדסה והוֹרתה בידה על צלחת שטוחה, של זכוכית ירוקה, מלאה סוכריות חמוצות, שעמדה ליד קערת תפוחי-זהב שנשתמרו מן החורף.
המורה ברוכוב הניח את מגבעתו על השולחן. נטל בשתי אצבעות זהירות סוכריה דביקה מן הצלחת הירוקה וחייך חיוך של תודה לעומת הדסה.
נפרדות בצער, בעצב רב, מהסופר יהושע קנז, מגדולי הספרות העברית, שאמר בראיון נדיר: "אני אדם צדדי. זאת עובדה שאני זז תמיד הצדה... העסק הזה של בני אדם הוא יותר מדי קשה לי. אני צריך שקט"
להמשך קריאה
