הופעתו של המאמר על המתודה, שפירסם (בעילום שם) הפילוסוף והמתימטיקאי הצרפתי רנה דקארט שש שנים לפני ספרו הפילוסופי הגדול, הגיונות, היא אחת מנקודות המפנה במחשבה המערבית.
הספר הצנום, שראה אור ב-1637 בשם המלא מאמר על המתודה: כיצד להדריך נכונה את התבונה ולבקש את האמת במדעים, לא היה כתוב, כמקובל אז, בלטינית, אלא בצרפתית, מפני שמחברו רצה שכל משכיל יקרא אותו, ובכך הצליח מעל לכל המשוער. כשבעים שנה לאחר המהדורה העברית הראשונה, זוכה שוב דקארט בעל הסגנון הנפלא למתרגם עברי כערכו, הסופר והמתרגם יהושע קנז.
דקארט ראה במאמר על המתודה מבוא לשלושה מאמרים מדעיים מקוריים: דיאופטריקה, מטאורים וגיאומטריה - פנינים שעדיין ממתינות לתרגום לעברית; אלא שהמבוא הזה עצמו היה לאחד החיבורים המשפיעים ביותר וזכה למעמד אלמוֹתי כמבשר המפנה בפילוסופיה המודרנית.
אין מטרתי להורות כאן את המתודה שצריך כל אחד לסגל לו כדי להפעיל נכונה את תבונתו, אלא להראות כיצד נהגתי אני להפעיל את תבונתי. הבאים להורות מתכּוֹנת לזולתם צריך שיהיו מוכשרים יותר משומעיהם, ואם יִשגו אף בקטן שבפרטים, יהיו ראויים לגנאי. ואולם הואיל ובמאמר זה אינני רואה אלא מין סיפור מעשה, ואם תרצו, אגדה, ובה - לצד כמה דוגמאות שאפשר לנהוג על פיהן - יימצאו אולי כמה דוגמאות אחרות שראוי לדחותן, אני מקווה כי זה יועיל לכמה קוראים ולא יזיק לאיש, וכי כולם יכירו לי טובה על גילוי-הלב שלי... כשהשלמתי את מסלול הלימודים שבסופו מתקבלים אל חוג המלומדים... ספקות ומִשׁגים רבים כל-כך בילבלו אותי עד שדומה היה לי שכל מאמץ הלימודים לא הועיל לי אלא רק בזאת, שנתגלה לי יותר ויותר גודל בורותי. ובכל זאת, הרי הייתי באחד ממוסדות הלימוד המפורסמים באירופה, וחשבתי שמן הסתם יש בו מלומדים שכמוהם אין בשום מקום עלי אדמות.
