פרנסואה העזובי הוא סיפור אהבה רב תהפוכות, אהבת אם ובנה ואהבת גבר ואישה על רקע חיי הכפר בצרפת של אמצע המאה ה-19, ואורחות חיים שלא השתנו זה מאות בשנים. זהו אחד מטובי הרומנים של הסופרת הצרפתייה ז'וֹרז' סאנד, הטבול באהבת אדם ובתקווה לעתיד טוב יותר לבני המעמדות הנמוכים, לחלכאים ולנדכאים.
מרסל פרוסט מתאר בהזמן שנמצא כיצד מפגש אקראי עם הספר העיר בו את הזיכרון המתוק-מריר של הילד שהיה, כשהאזין לאמו מקריאה לו במיטתו את סיפורו של פרנסואה.
חייה של סאנד, כותב באחרית הדבר הסופר ומתרגם הספר יהושע קנז, פילחו כחץ בוער את התקופה הרומנטית בצרפת. היא היתה מצבור מדהים של אנרגיה וכישרון, אישה מרדנית ורגישה, פראית ואנוכית ונדיבה, פמיניסטית גדולה הרבה לפני הפמיניזם וסבתא טובה השוקדת לרקוח את הריבות לאורחיה.
הספר ראה אור לראשונה בעברית בשנת 1993, וכאן במהדורה מחודשת בסדרת מפרשים.בוקר אחד יצאה מַדְלֶן בְּלַאנְשֶׁה, הטוחנת הצעירה מקוֹרְמוּאֶה, והלכה אל קצה האחו לכבס במעיין, והנה ילד קטן יושב לפני קרש הכביסה שלה ומשחק בקש שהכובסות מרפדות בו את ברכיהן. התבוננה מדלן בלאנשה בילד והתפלאה על שאינה מכירה אותו, כי אין שם דרך הומה מאדם ורק את בני המקום רואים שם."מי אתה, ילדי?" אמרה לילד הקטן שהביט בה באמון אך נראה כלא מבין את שאלתה. "מה שמך?" הוסיפה ושאלה מדלן בלאנשה והושיבה אותו לצדה וכרעה על ברכיה לכבס.
"פרנסואה," השיב הילד.
"איזה פרנסואה?"
"איזה?" אמר הילד בפנים נואלות.
"בנו של מי אתה?"
"לא יודע, מה יש!"
"אינך יודע מה שם אביך?"
"אין לי אבא."
"כלומר, הוא מת?"
"לא יודע."
"ואמך?"
"היא שם," אמר הילד והצביע על בית קטן ועלוב מאוד, מרוחק מן הטחנה כשני מטווחי רובה וגג הקש שלו נראה מבין ענפי הערבות.
"הה!" אמרה מדלן, "אני יודעת, זו האישה שהגיעה לכאן אמש ובאה לגור פה?"
"כן," השיב הילד.
"ולפני כן גרתם במֶרְס!"
"לא יודע."
"אתה ילד שלא יודע הרבה. ואת שם אמך, לפחות, אתה יודע?"
"כן, היא זַאבֶּל."
"איזאבל מה? אתה לא יודע עוד שם שלה?"
"באמת לא, מה יש!"
"מה שאינך יודע, לא תוגיע בו את מוחך," אמרה מדלן בחיוך והחלה לחבוט את כבסיה.
"מה זה מה שאמרת?" אמר פרנסואה הקטן.
